Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for יוני, 2011

לפני שנים רבות, כחלק ממסע מייגע של לנסות ולהרות – נכנסתי לטנק ציפה.
טנק ציפה זה מין מיכל עם מים, בדיוק בטמפרטורת הגוף, מלאים במלח (כך שצפים בקלות) שבתוכו חושך מוחלט. בקיצור – את שוכבת לך שם וצפה לא מרגישה את המים (כי הם באותו חום כמו גופך) לא מתאמצת בכלום. חושך. חושך. חושך.
שקט….

סוג של חווית רחם.

כך נשארתי עם ההפרעה היחידה שהיתה לי באותה תקופה, והיא – אני עצמי.

התחלתי לדבר בתוכי עם הכפתורים. זה שמדליק אור קטן – זה שמשמיע מוסיקה חרישית – זה שאפשר לצעוק בו הצילו כדאי שמישהו יבוא ויפתח לי…. – "כדאי או לא או עוד מעט…"

ועם הגוף שלי – "תרגעי מותק, את נושמת, אם לא היית נושמת היית מתה….".

ועם האגו שלי – אין לך מה להוכיח – לא נעים לך – תצאי, אף אחד במילא לא מכיר אותך כאן…

ועם הלב שלי – אני מפחדת. אמאלה… הצילו… לבד בחושך…. תרגעי, תנסי לנשום, תרגישי… זה נעים…!

ואז – בשנים ההם, לא היה דבר מלבדי.
אז עוד לא נדרך השריר הזה של הדאגה, של הערנות, של תשומת הלב. השריר שמאז שנדרך – לא נרפה מעולם.
אני מכירה סגנונות אמהות רבים מאד. אמהות לילדים בגילאי שונים. "קוליות" לאללה ודאגניות בטירוף…
אבל – עוד לא פגשתי את האמא בלי הדריכות. בלי הידיעה שיש מישהו מלבדה בתוך טריטורית הקיום הרגשי.

ובגלל שכולנו מחפשות שקט. ומנוחה. ושלווה….
ובגלל שכולנו רוצות להשען…

אז מעניין לשאול –

עד כמה את באמת נשענת?
עד כמה באמת את סומכת?
האם יש בך אמון?
עד כמה את מרשה לעצמך בתוך חייך חוויות רחם שכאלה – בלי להחזיק – שום שריר ושום ידיעה….?
האם זה בכלל אפשרי לאמהות?

על כל זאת ועוד –

בשבת נשימהות – 9 ביולי – 9:30 בבוקר עד 19:30 בערב (10 שעות).

לפרטים ולהרשמה בבקשה לפנות לרוני – 052-5778013
או אלי במייל – yesh-orr@zahav.net.il

תודה
מחכה
מצפה
ומתרגשת….!

מודעות פרסומת

Read Full Post »

עוד שני עמודים חדשים של תמונות מסיום השנה המקסימה של נשימהות 2011
געגועים עזים וצפיית לב לשנה הבאה…!

סיום שנה 2011
ו – סיום שנה 2011 עוד תמונות

Read Full Post »

עמוד חדש

תמונות ממפגש הסיום של נשימהות שנה שנייה

תהנו!

אמא בישלה דייסה

Read Full Post »

אני מתבוננת בהתרגשות ובגאווה בדבר המדהים והנדיר ביופיו שיצרנו.

מדובר בשפה, חד פעמית, שבה האהבה היא חומר מוחשי.
מדובר בהסכמה, בלתי מתקבלת על הדעת הרגילה, לאינטימיות וחשיפות וקרבה, תוך תחושת ביטחון ומוגנות.
מדובר במקום מאד מאד בטוח ומאד מאד מוגן ומאד מקשיב ומקבל (ואוהב אמרתי כבר?).

מרגישה מבורכת, מרגישה ברת מזל, מרגישה את השפע הזה בכל גופי נפשי וליבי.

יודעת את האפשרות המדהימה שלנו לשינוי ולריפוי.
חוללנו ניסים.
קילפנו שכבות רבות.
הסתכלנו בעיניים לכאב.
הסכמנו ללקק פצעים. לעצמנו. ואחת לשנייה.
ראינו עומק.
הסתכלנו לאלוהים בעיניים בלי למצמץ.
חיבקנו בכל הכוח. כעסנו בכל הכוח.
אהבנו מאד מאד.
בכינו וצחקנו ובכינו וצחקנו.
והתפדחנו.
ושרנו והשמענו את הקול שלנו.
והתוודענו לייחוד וגם לשייכות.
והיינו מראות אחת לשנייה.
והיינו מיוחדות ושונות מאד.
והתגאנו גאווה גדולה – על עצם היותנו…

חבורת אמהות מדהימות ואמיצות ויפות!

תודה עצומה וענקית על החסד הזה ועל האפשרות להיות אתכן. אחת אחת אחת. במקומות שהם הכי הכי….   תודה!!!

והנה מקבץ תמונות ראשון. ההמשך יגיע בהקדם –



והנה כאן חיבוקים –

ועוד תמונות כאן –








המשך יבוא….

Read Full Post »

איזה חגיגת סיום נפלאה! תודה לכן אהובות! המעגל היחיד והמיוחד הזה… שנתיים…. הסתיים! הללויה!

אז זה מה שקרה כשאמא בשלה דייסה

נתנה ליהלית
נתנה לענברית
נתנה לפוקסית
נתנה להלבית
נתנה לסוזית
נתנה לנטעלה
ואפילו לפיולית הקטנה נתנה

ואז מה?

לכולם נשאר!
תמיד!
בכל זמן!
בכל מקום!
בלי תנאים!
לעולם ולעולמי עולמים!

באהבת אמת….!


נשימהות מחזור סבב"ה

תם ונשלם
חופשי
חופשי
חופשי

Read Full Post »


אפשר

בנגיעת אהבה

חד פעמית

להסיט

מהלך שלם

של חיים

אפשר

לוותר על הרווח

מהגרעין לשוליים

למלא

עד הסוף

בכל טוב

אפשר

לבוא עד הסוף

להיות אחת

בפריחה ובמחנק

בחושך ובאור

לתמיד


וכאן – גלריית תמונות ראשונה. המשך יבוא…
וכאן – גלריית תמונות שנייה – המשך יבוא…

וכאן – גלריית תמונות שלישית ואחרונה (עד שהמצלמה התקלקלה…)

Read Full Post »

לא יודעת איך זה קרה לי
שנייה לפני המכשפוטובות, התיק עוד לא ארוז, בתלבושת ה"רק לרגע אני מקפיצה את הילדה לגן", עוצרת להוציא כסף מהבנק, ופתאום – אנחנו מוצאים את עצמנו (אני וכל הסנטרים) ב— לא פחות מ —- חנות בגדים!.
לקח 5 דקות להפסיק להשתעשע ברעיון שאצליח להראות איכשהו..
עוד 5 דקות להוריד את ההבנה הזאת לשטח…
תוך כדי מדידות בלתי פוסקות, מאחורי המשפט המופלץ "בדיוק בדיוק כמו שאני ככה זה טוב"- שעל ראי מדידה בחנות של שמנות (טוב לא רק, אבל גם) – זה נראה כמו לעג לרש… מה טוב מה???
עוד איזה 10 דקות להתייאשות סופית.
ואז בחיוך של הקלה, על הבחרנו לפרוש בזמן, למוכרת – תודה, אבל לא הפעם, בדרך ליציאה –
היא (המוכרת) – אני חייבת להגיד לך משהו, את לא מכירה אותי אבל אני מכירה אותך (אופס), מבט, קירבה, דמעות, קוראת כאן, תודה. חיבוק אמיתי. מלב ללב.
כלכך שימחת אותי!
אני לא חושפת כאן את שמך בלי אישורך, אבל שתדעי שעשית לי את היום!
ונזכרתי….ש…. בדיוק בדיוק כמו שאני ככה זה ממש ממש ממש טוב!
עולה על המטאטא למכשפוטובות אש!

Read Full Post »

Older Posts »