Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for דצמבר, 2010

אליזבת קובלר-רוס הייתה פסיכיאטרית שהתמחתה בטיפול בנוטים למות.
היא נפטרה ב – 2004 בת 78.
בשנת 1995 היא קיבלה שבץ שהותיר אותה משותקת.

את הדברים הבאים היא כתבה אחרי 95, בשנים שקדמו למותה

"בכל אחד מאיתנו שוכנים גאנדי והיטלר. אני מתכוונת לכך באופן סמלי.
דמות גאנדי מציינת את ההיבט הטוב ביותר שבנו, ההיבט החומל ביותר שבנו,
בעוד דמותו של היטלר מציינת את הגרוע ביותר שבתוכנו, את השליליות והקטנות שלנו.
שיעורי החיים שלנו כרוכים בעבודה על הקטנות שלנו, בהשתחררות מהשליליות שבנו ובמציאת הטוב ביותר שבתוכנו ובאחרים.
שיעורים אלה הם סערות החיים, והם הופכים אותנו למי שאנו.
אנו כאן על מנת לרפא האחד את השני ואת עצמנו, לא ריפוי במובן של החלמה פיזית, כי אם ריפוי עמוק בהרבה – ריפוי הרוח שלנו, ריפוי נשמתנו.

כאשר אנו מדברים על למידת השיעורים שלנו, אנו מדברים על השתחררות ממשקעי העבר.
משקעי העבר אינם נוגעים לנושא המוות, הם נוגעים לנושא החיים.
הם נוגעים לעניינים החשובים ביותר שלנו, כגון: "כן, היו לי חיים נחמדים, אך האם אי פעם אפשרתי לעצמי לחיות באמת?"
אנשים רבים התקיימו, אולם מעולם לא באמת חיו, והם כילו כמות עצמוה של אנרגיה בשמירת הכיסוי על משקעי העבר שלהם.

מכיוון שמשקעי העבר הם הבעייה הגדולה ביותר בחיים, זהו גם הנושא העיקרי בו אנו עוסקים כשאנו עומדים לנוכח המוות.
רובנו ממשיכים הלאה עם משקעים רבים מן העבר, ולרבים מאתנו יש לפחות כמה אחדים.
שיעורים כה רבים יש ללמוד בחיים, ולא ניתן ללמוד את כולם בתקופת חיים אחת.
אולם, ככל שאנו לומדים שיעורים רבים יותר – כך אנו משחררים משקעי עבר רבים יותר, חיים באופן מלא יותר, חיים את החיים באמת.
וכך אפוא, ללא קשר למועד מותנו – אנו יכולים לומר: "אלוהים, אני חייתי!"

התרגום לקוח מתוך האתר "שערי גן עדן"

Read Full Post »

הנה זה בא…

מכשפוטובות 6.

מכשפוטובות בסמוך ליום הקצר ביותר בשנה,
בסמוך לזמן בו היום מתחיל להתארך, והלילה מתחיל להתקצר.
נביטת האור בתוך החושך, מתוך החושך.
ומכאן רק יותר ויותר אור, יותר ויותר גלוי, יותר ויותר חשוף ובהיר.
מה שמתחת עולה למעל
מה שבפנים יוצא אל החוץ
מה שמוסתר הופך לגלוי…

מזמינה אתכן לעמוד איתי באור
להסכים לקפיצת הדרך, זאת שמרוב שרוצות את הטוב – הופכות להיות הוא.
שמרוב שמתרגשות ומתפעלות ומתגאות ורצות – הופכות להיות היא. המייטב.
הופכות
היפוך.

מכשפוטובות. מכשפות טובות. טובות מאד.

רוצות?
באות?

הפעם בבית האלות (ככה קוראים לבית הזה…)
בוילה עם חלל גדול לעבודה ועוד 9 חדרי שינה ונוף מהמם…

אני מחכה
בשמחה
בהתרגשות
באהבה
ובהרבה הרבה טוב.

השריפה שמשתוללת עכשיו בכרמל הזכירה לי שאין זמן
שהחוקים של הזמן הלינארי, האשלייה הזאת כאילו יש קודם ואח"כ, כאילו יש קצב ידוע מראש, כאילו אפשר לשלוט ושאם מחבים זה לא ידלק במקרה בטעות שוב, ויקפוץ מצמרת לצמרת…
האש הזאת שמכלה ומחייה בעת ובעונה אחת – כמה עוצמה
ועם כל העצב על מה שנשרף יש גם הרבה יופי וקסם בגודל הזה. בטבע.

אז ככה, כשהכל יכול להתהפך. בכל רגע. בכל צורה..
עם ההבנה הזאת, על האנושיות, על כוחה המוגבל ועל יכולתיה האינסופיות
מזמינה אותכן להפוך
להפוך אין ליש

בדילוגים
בטוב….

התמונה שמצולמת בראש נשימהות היא תמונה של פיה שאלי צלמה ביערות הכרמל.
המקום שבו צולמה התמונה כבר לא קיים, והפייה הזאת מן הסתם כבר הפכה לפיית אש (כי ידוע שפיות לא נשרפות…)
אני מצרפת כאן עוד תמונות משם (אם תסתכלו טוב תוכלו לראות את הפיות שאלי ראתה וצלמה…) מפעם. לעכשיו.
 


Read Full Post »