Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for מאי, 2010

דלתך היא לא דלת
דלתך היא שער של זהב
 שער חד כיווני
משנכנסת אינך יכולה לחזור
 לא תוכלי יותר לזייף
לא תוכלי להעמיד פנים
לא תוכלי לעשות כאילו לא עברת שם מעולם
לא תוכלי להתחרט,
אי אפשר לפתוח לרגע, להציץ ולסגור
מפחיד? כאילו לא.
הרי כל מה שמעברה הוא ביטוי של החלום הוא התגשמות של הרצון.
אז מה מונע? מה עוצר? למה לא בעצם?
הרי פעמים אין ספור דמיינת את שמעברה.
הלא הצצת דרך סורגי  הזהב והסנפת את הריח שבוקע מהחריץ הקטן שמתחתיו.
וכל כך חזק וקסום היה הריח עד כי הספיק לך להתבשמויות חוזרות ונשנות לפרקי זמן כאלה ואחרים.
אז למה לא?
כי באמת באמת זה מפחיד.
מה מפחיד?
הטוטאליות, המוחלטות, הבדידות (זו שהולכת יד ביד עם הייחודיות), העדר ההצדקות, האחריות, נקיטת עמדה, שאין אפשרות לציניות, שאין אפשרות להתחרט, להגיד בעצם לא, לשאול שאלות.
מי הם האנשים שנמצאים במקום של התשובות? מה הדימוי שלהם  בעיניך?
מה המחיר שהם משלמים על אמונה מוחלטת באלוהים, בטוב, ביש?
עכשיו את כמו משה, מנגד רואה את הארץ, אך בניגוד למשה עדיין יש לך אפשרות לבוא אליה, להתחיל מחדש, לא לדעת כלום, ממש כלום,
כמו תינוקות שיוצאים מרחם אימם, יש רק זיכרון, עמום.
ידיעה – אין.
ואז מתחיל הבלבול, וגדלה המבוכה, וגדל הפער ומתעצמת הבדידות בינך לבין העולם המוכר.
ואז מתחילה ההכרות המחודשת.
כמו תינוקות. נשמה גדולה אבל גוף קטן וחסר אונים, תלוי בחסדי אחרים, תלוי בחסדי אלוהים, באמון מוחלט.
מה שיש – איננו.
מה שאין – ישנו.
אמן.

מודעות פרסומת

Read Full Post »

ממליצה בחום רב (ובאובייקטיביות בלתי מתפשרת…) לקרוא ראיון עם שי אור שהתפרסם היום ב"נו מיינד".
בעיני – מעורר השראה (ברמות!)
לקריאה לחצו כאן

Read Full Post »

מאת: רוני בת יאיר

אני מודה.
יש ילדה קטנה בתוכי
שמנהלת את חיי.
היא אוהבת אותי ואני אותה,
אבל אני רוצה להתבגר.
באמת.
אני מתבגרת. 

והיום אני מבינה שהילדה הזו בתוכי
היא הקשר שלי לאקשן, למיגנוט, להתלהבות, ליצירה.
כל זה יפה. אבל גם לא.
כי כל האקשן וההתלהבות באים יחד עם התלות שלה בדברים ובאנשים מבחוץ, חווסר האונים שלה וההתפרקות, המסכנות שלה וההזדקקות לתשומת לב. 

הילדה הקטנה שבי מאוד חזקה.
היא חיה בתוך עולם שבו חווית הכח קשורה בקושי. וחווית קירבה קשורה בתלות.
וחווית השפע היא נוזלית וריגעית, ללא בסיס וקרקע.
הילדה הקטנה שבי לא סומכת על עצמה.
היא סומכת על היכולת שלה לעשת קסמים ולהציל את עצמה כל פעם מחדש.
אלופה בלעוף מעל כל מה שלא פתור, במשב כנפיים מהפנט. 

אבל הילדה הקטנה שבי לא יודעת איך לבנות.
הילדה הקטנה שבי לא מכירה קרקע יציבה.
אני אלמד אותה. אני אוהבת אותה.
היא עוצמתית ויפהפיה.
היא פשוט צריכה לפנות לי יותר מקום.
ולסמוך עלי.
 
אני אומרת לה עכשיו:
ילדה קטנה שבי, ילדת פרחים קסומה וכאוטית שלי
הניחי לי להיתבגר, תני לי ללמד אותך ביטחון ושפע
תסתכלי עלי
גם אני כאן
חכמה ויציבה וגדולה ומנוסה
ואפשר לסמוך עלי. 

תאמיני לי, ילדה יפה שבי
את לא צריכה לעשות בלאגן כדי שירגישו בך.
ואת לא צריכה לייצר קושי כדי להיות ראויה לתמיכה.
ואת לא באמת תלויה באף אחד. יש לך אותי.
תני לי להיות האישה שאני.
תני לי להצליח בכוחות עצמי ללא חסדים ומשענות.
תני לי להתחזק, להתרחב, להתעבות, להשריש. 

אל תידאגי,
את לעולם לא תיעלמי לי, לעולם לא אעזוב אותך,
ולעולם לא אשכח שאת מחזיקה בליבך את כל האמונה והאהבה,
התמימות והקסם שאי פעם ארצה בחיי. 

אני אוהבת אותך
אבל אני גם אוהבת אותי
ואני עכשיו מתבגרת
ואת לצידי.

Read Full Post »

שלום חברות אחיות  שלי,

אתמול בקבוצה הייתן איתי במסע הזה,
לא כל כך יודעת מה להגיד,
זה היה חזק ועמוק
והרגשתי שאתן איתי, והרגשתי את אהבתכן ואת מה שאתן עוברות בתוך זה,
והיה לי קצת מוזר לחזור אח"כ לבית, לחיים, לילדים,
הרגשתי נורא עייפה ומרוקנת וגם משוחררת ממשהו וגם קלה וגם כבדה וגם שמחה וגם עצובה (כמו אחרי לידה?)
ובלילה כתבתי פעם ראשונה לילדה שאני.
תודה שהיינו שם ביחד, זה לא היה יכול לקרות בשום מקום אחר ובלי הנוכחות של כל אחת מכן,
אוהבת אתכן מאד,
חיבוק
מענבר

ועכשיו מצאתי את השיר הזה, הנה גם המילים, קחו לעצמכן במתנה 2 דקות להקשיב לו..
לא מצליחה להכניס אותו לכאן. הנה הקישור –
http://www.youtube.com/watch?v=jGI1iRazgZQ

חיוכים
חוה אלברשטיין

אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא
אם הפרחים סתם מחייכים אל העולם
אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמים
אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם?

אם יש עוד קרקסים וליצנים ולא בספר
אם צחוק הילדים נשמע צלול ולא רחוק
צוחק השוק, הים, הפעמון של בית הספר
אז למה גם אנחנו לא נלמד לצחוק?

כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים
לא לקמץ בחיוכים
והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב
כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם
כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב

כדאי גם לחייך, מותר לכעוס
אך בזהירות לא להרוס
אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר
הכל יהיה עוד טוב יותר ודאי, אבל בינתיים
אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר

אדם הולך בעיר והיא שלו והיא זרה לו
והוא שותק והעולם כולו שותק
לפתע בדיוק מולו תינוקת התחייכה לו
והאדם צוחק והעולם כולו צוחק

ושוב נושקת שמש את העיר המאוהבת
גל שובב וקל נושק לסלע שוב ושוב
האור נושק לצל והפסים את הרכבת
רק אנו שוכחים מה שכל כך כל כך חשוב

Read Full Post »

שמחה לשים פה שיר של אהובי – שי אור, שהוא השראה גדולה בשבילי להכל…
המנדלה היא של האמנית המופלאה מיכל הלב (ראו ב"מי במעגל")

Read Full Post »

הרבה נשמות.
הרבה נשמות שבחרו להכנס בגוף של אדם.
הרבה נשמות שנכנסו לגוף של אדם מסוג אשה.
הרבה נשים.

הרבה נשים.
הרבה נשים עם זכרונות
הרבה נשים עם זכרונות ונסיון והרגלים ופחדים ולידות וחכמה.
הרבה אמהות ובנות
הרבה מכשפות וקוסמות
הרבה נשים חכמות.

אשה אחת.
אשה אחת עם זכרונות.
אשה אחת עם כאבים ושמחות.
אשה אחת עם תקוות.
אשה אחת שהיא רבות.

ככה כולנו.
ככה כולנו מתחברות ונפרדות מתנתקות ומשרות
אחת לעצמה ואחת עם אחת ועוד אחת ועוד אחת
ריבוי וייחוד
חיבור חמקמק
חיבור של נשים
חיבור של נשמות.

לפעמים מתחשק לי לשאול כל אשה שאני פוגשת "מה עשו לך?" או "מי עשה לך?" ולפעמים גם "למה את עדיין מסכימה לו לעשות?".
כמעט תמיד יש שם תשובה. כמעט תמיד המקום הכואב והפגוע הזה, שהסכים לספוג, שהסכים לעגל פינות, שהסכים לוותר, שהסכים להקטין כדי לשרוד, להתפשר כדי ללקט מעט גרגירי אהבה – הוא המפתח לשינוי.

הרי פעם פעם, לפני זמן רב, כשנבחרה האסטרטגיה ההשרדותית – היא הייתה חיונית. הכרחית. היא זו שאיפשרה את השפיות, את החיים.
כל כך טבעי לנשים להבליג. כל כך טבעי לעצור, לחסום, להשפיל ראש, להשפיל מבט, לשתוק. גם לאלו ביננו שלכאורה לא שותקות, יש קול עמוק יותר, עדין יותר – שלא מדובר. שלא מוקשב.

מה זה אומר "להגיד אותי"?
להגיד אותי – זה לא לעמוד על זכויותי. להגיד אותי – זה לא לצדוק. להגיד אותי – זה לא להלחם או להדוף.

להגיד אותי זה להסכים לבטא את מי שהיא אני. תמיד. עם כל אחד. בכל זמן.
גם כשזה נראה יפה וגם כשזה נראה מלוכלך. גם כשזה נראה חכם וגם כשזה  נראה מגושם. גם כשזה נעים וגם כשזה מגעיל.

זה יכול להיות מסוכן. זה יכול להתקבל לא טוב. זה יכול לשבש תוכניות. זה יכול לכאוב. זה יכול לפגוע. זה יכול להשאיר אותי לבד…

אז למה?
כי בלי זה – כלום לא שווה
ועם זה – הכל שווה מאד

להגיד אותי זה להסכים לבטא את עצמי עוד ועוד ועוד.
עד שחיי מבטאים את מי שאני.
עד שחיי מבטאים את מי שאני באמת.

Read Full Post »

שבת מכשפוטובות 30/4-1/5

הכישופים נעשו
הבקשות נענו
התפילות נשמעו וקיבלו הכרה
התנועה החלה.
כל אחת והתנועה שלה
והתנועה של המעגל
שבת מכשפות לתפארת!

מודה מאד, בכל ליבי ובכל נשמתי, בכל חלקי הגלויים והסמויים לכל אחת ואחת מכן.
על שבאתן. על שסמכתן. על האמון. על שהסכמתם להיות הכי אמיצות שאפשר. על שחציתן את המקומות ששנייה קודם  נראו כמו קיר, והתבררו כפתח.
תודה שעברתן דרך קירות.
מודה שהסכמתן לעבוד דרך פחד, דרך ייאוש, דרך חוסר אמונה, דרך בושה, דרך אשמה, דרך שיפוט.
ומתמוגגת מנחת, מרגישה מבורכת – על שהתגלה כל היופי והתגלתה כל האהבה בצד השני.

לכל אחת היה תפקיד.
לכל אחת היה תפקיד מאד חשוב.
לכל אחת!
תודה לכל מי ש"הרימה להנחתה" בכל רגע שעשתה את זה
תודה לכל מי שהכישוף שלה פתח דלתות לכישופים דומים לאחרות.
תודה לכל מי שכישפה והתמסרה והאמינה ובאה קדימה באומץ.
תודה על הנדיבות העצומה. על הנתינה האמיתית.
תודה על ההשראה, והמעוף, וההפתעות.
תודה.

דרך אגב – אין פתקי החלפה

Read Full Post »