וואווו וואאאוווו ואאוווו
שבת מכשפוטובות (השלישית!!!) 18-19/6 הסתיימה אתמול
ובעצם רק התחילה…
בדומה ללידה, שהחיים מתחילים למעשה ביום שאחרי..
אז ככה –
עפנו ונחתנו
והתסקנו לרסיסים קטנים
ואספנו את השברים לצורה חדשה,
לב חדש,
רחם חדשה,
ובכינו וצחקנו ורקדנו ושרנו
ועברנו למימדים אחרים
ושקענו בביצות טובעניות
וצפנו על ימים שקטים.
חצינו קוים.
הוכחנו שאפשר.
שאפשרי לנו.
הכל.
כל אחת בדרכה
וכולנו בדרכינו.
תודה גדולה מעומק הלב והרחם לכל אחת ואחת
לכל אחת מכן. נשים. אמהות. מכשפות. טובות טובות טובות.
תודה שבאתן.
תודה שבאתן שוב.
תודה שחזרתן בכל פעם שהלכתן.
תודה על הנדיבות אין קץ
ועל האומץ (כבר אמרתי)
ועל ההסכמה להתאבד בשם האהבה.
מוצפת ומלאה עד גדותי.
אוהבת מאד מאד מאד
וסקרנית לשמוע על הנחיתות ועל החילחול של הנוזלים הקדושים האלה לתוך החיים.
This page has the following sub pages.
נשים אחיות שותפות שלי!
כל אחת מכן נמצאת בגוף שלי,
אני מלאה בכל החוכמה, האומץ, הכאב, היופי, הקירבה, הצחוק, האמת, השקרים, המחוייבות, הנדיבות, התהומות העמוקים וההרים האדירים, מלאה בכל מה שחי, נפרדת ממה שמת, פשוט מלאה בכח.
עדיין מתארגנת עם כל האנרגיה הזו בתוכי, עדיין נוחתת.
איזה כיף שעצרנו רגע, וצללנו פנימה, וראינו.
איזה כיף שאתן כאן, איתי.
איזה כיף שאני לא לבד.
תודה עליכן אהובות
ותודה לך פיול
אמא אדמה
על ההזדמנות
לבוא
לפרוח
לקחת מקום.
אתמול בלילה כשחזרתי הביתה כתבתי.
מצרפת את המילים שבאו רגע אחרי שאמרנו שלום.
אוהבת אתכן
רוני
בכל רגע נתון אני יכולה
לחיות או למות.
יש לי את כל הסיבות למות
ויש לי את כל הסיבות לחיות.
ולא על המוות הסופי אני מדברת
אלא על המוות הריגעי.
השיכחה, הנמנום, הויתור, ה"ליד", ה"בסדר", ה"עוד לא", האנרציה.
המוות הריגעי הוא לא אלים. הוא לא כואב. הוא לא מפחיד. יש בו אפילו "מנוחת עולמים" קטנה, רגע מנוחה מההתמודדויות.
אבל הוא נהיה מסוכן ביותר
כשהוא מצטבר.
רגעים של מוות קטנים ובודדים,
נאספים ומתאגדים לאיזו תחושה
שהולכת ונהיית מעיקה. תחושה שמשנה את צבעי הקשת שלי.
אוסף של רגעי מוות קטנים, רגעים של ויתור, שבגדתי בעצמי, שלא הייתי.
אוסף של רגעי מוות קטנים, רגעים שלא העזתי, שלא זזתי, שלא באתי, שלא הסכמתי לראות.
בכל רגע נתון
אני או חיה או מתה.
לא מכירה אמצע.
מנסה ללמד את עצמי אמצע,
מנסה לשכנע את עצמי כל פעם מחדש
שהאמצע חשוב, שהאמצע הוא איזון.
אבל מה אם אני לא יצור שטוב לו באמצע?
מה אם אני יצור שחי ונושם את הקצוות, את המוחלט, את העמוק?
אולי האיזון והיציבות שאני עובדת כל כך קשה בשבילם
הם בכלל לא שלי?
נמאס לי להיזהר, להסתדר, להתבגר, להשתפר,
נמאס לי לא לעמוד בציפיות של עצמי.
נמאס לי לשייף וללטש ולנקות ולזקק את עצמי.
אני רוצה לחיות.
אני לא רוצה יותר
רגעי מוות קטנים.
אפילו לא לשניה.
אני רוצה לחיות.
אחיות אהובות, יקרות,
רוצה לכתוב ולאמר כל-כך הרבה
ועכשיו המילים עדיין מתגבשות
ובתוכי פשוט הודיה אינסופית
ואהבה ענקית לכל אחת ואחת
תודה, אני אוהבת מעומקי ליבי,
מרגישה כל אתכן בנבכי נשמתי
ויודעת שאתן איתי
מלפני, מאחורי,מימיני ומשמאלי,
מעליי ומתחתי ובתוכי!!
תודה לך פיולי. איזה מזל שאת קיימת!
איזה מזל שכולכן קיימות.
חיבוק ענקי לכל אחת ואחת, רות
נשים מדהימות, אחיות חדשות.
את שנעשה אין להשיב.
פיסה שהתנקתה שוב לא תתלכלך ,לא אותה פיסה.
אולי אחרת במקומה,
אבל ההיא לנצח נקייה.
גבול שנפרץ לא ייסוג.
קו שנחצה לעולם יעצור.
ההיינו או היה זה חלום?
החיבוק שעטפנו,הדימעה ששטפנו
הזיעה שהזענו
זו את זו
זו היא זו
זו בזו
ההיינו או היה זה חלום?
החיות, החיות ,האמת שפרצה
הריקוד שסבבנו אישה לאישה.
הן אהבנו,הן כאבנו
הן ידענו עמוקות
זו את זו
זו היא זו
זו בזו.
היינו. כמו היה זה חלום.
ואתן עוד סביבי,באות והולכות.
שרות, צוחקות,מחבקות,מכשפות.
מכשפות טובות,חכמות,יפות עד אין קץ,
מעגל סובב,אש בתוכו
אש אהבה
מכשפות מסביבה
פרועות, מופרעות, צוחקות צוחקות
ערומות
רועמות
עכשיו שקט הס
ש ש ש
נוחו מכשפותיי
די לכן די
נקו הבתים,יישרו הבגדים
גדלו הילדים,בחשו בסירים
עד יבוא לו היום
בו נשוב ונפגוש
זו את זו
זו את זו
זו היא זו
אחיות.
מכשפות.
טובות.
נעמה
מכשפה מלאכית שכמוך
השיר יפהפה עד כאב
תודה לך עליו.
עטפת אותי לפני השינה.
מתגעגעת לעינייך.
רוני
מחלחל ומחלחל לתוך החיים,
השינוי.
הוא באמת קורה,
לא חלום.
היינו!
תודה
נפלאות,
תודה
(יש כל כך הרבה מילים – אבל זה מה שמצליח לצאת עכשיו….)
רוני, רות, נעמה, מיכל – תודה שאתן כאן ושאתן משתפות ומביאות כזאת השראה.
נעמה – חלמתי הלילה עליך. ראיתי אותך רוקדת את השיר הזה שכתבת למעלה. היה שם תוף והיו למילים מנגינה ואת שרת. וגם תופפת. וגם רקדת. והיו עוד שניגנו ושרו. אבל את היית המרכז של זה. באת!
תודה, היתה הופעה מדהימה. ואת היית שם השראה גדולה….
מה עם התמונות?
וגם – רוני ונעמה, תשלחו לי תמונה שלכן וכמה מילים על מי אתן ועל הקשר שלכן למעגל – כדי שאוכל לשים אותכן ב"מי במעגל"
רק רציתי שתראו שיש תמונות
אם מישהי מתבאסת – אני יכולה למחוק בשנייה.
בחרתי בינתיים רק את אלו שנראות לי לא מפאדחות….
אל דאגה – ברית האחיות שמורה אצלי…
זה מדהים. בכל פעם אני לא זוכרת בדיוק מה היה הכישוף שלי, ןמה בדיוק קרה שם. חווה תוך כדי את השאלות והספקות, ולא מבינה מה פה בדיוק זה מכשפות, ולמה זה טוב, ומה ההבדל בין זה למעגל נשים. עד שמגיע רגע שבו קורה משהו כזה, לא מוסבר, נעלם מן העין, שבעקבותיו הכל משתנה. זוכרת ספציפית עכשיו את ההיפוך. את ההסכמה להיות ולתת ולקבל. זוכרת את ההפרדה הברורה בין חלקיי(ראש, בטן, גוף, רגש, ילדה, אישה, פנטזיה, חזון, אני), את ההסכמה להיות פשוט אני, ככה כמו שאני. הייתה לי תמונה בראש שניסיתי להתאים עצמי אליה. פיזית ופנימית. וכל עוד הפער היה כה גדול בין "המציאות" לבין התמונה… היה בלתי אפשרי.
המילה "אפשר" היא זו שקיבלה מבחינתי את התוקף החדש מכינוס המכשפות האחרון. ולא רק שאפשר, אפשר עבורי! וואו.ולא רק אפשר – אני גם רוצה.
רוצה בשבילי…
עכשיו אחרי שלושה כינוסים אני ממש יכולה לראות את הרצף. את החיבור האישי שלי בתוך התהליך. כביכול בכל פעם זה היה אחרת. בכל פעם באתי עם קושי אחר, בקשה אחרת וכישוף אחר לחלוטין. אבל בעצם מרגישה שהיה זה תהליך אחד של קילוף שכבות. לא יודעת לגבי הפעם הבאה, לא יודעת מה השכבות – אבל מרגישה נולדת, ויולדת את עצמי.
והעולם מתהפך. כמו מן רכבת הרים שכזו. שינויים שינויים. בחיים , ביחסים, בבית, בעשייה. כאילו העולם הזה ממש לנגד עיניי נברא מחדש.
זה גם מפחיד – מאד.
זה גם זה. הדבר הזה, שלו חיכיתי כל חיי. שאותו ביקשתי מתחת לכל השכבות של המחלות, והקרבנות, וכשלונות והכאבים והבלתי אפשרי…
אמנם לוקח לי שבוע/שבועיים לחזור לתפקוד אחרי, וממש לנחות. אבל עכשיו אני מבינה למה זה קורה. בגלל שכשאני נוחתת – אני נוחתת חדשה. כל עוד אני רק חלקית כאן, זה בגלל כל השינויים הנשמתיים האלו שקורים. "שם" ,אי שם בתוך הנשמה.. (מקום שמתחיל להיות קרוב יותר ויותר)
אני מודה לך פיול, שאת ככה מובילה את הדבר הענק הזה ונמצאת כל כולך, "אישה פשוטה", והכי עוצמתית ויודעת שאני מכירה. מאפשרת להכל להירקם, מזיזה את החוטים בעדינות מעבר למימדים, ונותנת מקום לעוד ועוד כוחות ונוכחויות.
ולכן – מכשפותיי האהובות והקרובות כל כך…
שככה אנחנו יחד. שככה אתן באות , בכל פעם עם כל מה שיש
ומאפשרות את הכישוף הבא…
ותודה לנחיתה אל תוך החיים – עם כל זה וכל מה שיש
תודה