מכשפוטובות חורף 2014 בכליל. היום הקצר בשנה. הלילה הארוך.
כל כך הרבה כאב
כל כך הרבה אהבה
כל כך הרבה תמיכה ומעגל חזק מעין כמותו
להחזיק ולהכיל ולרפא ולאהוב
את כל שהיה צריך להראות
את כל שהיה צריך להחוות
את כל הסודות
את כל ההסתרות
את האמהות
את הדמיון אליהן
ניקינו כל כך הרבה. והתחברו אל כל כך הרבה אחר. והסכמנו להסתכל לאמת בעיניים באומץ ובתבונה.
אני מסתכלת ורואה אתכן בעיני רוחי. אחת אחת. שמוציאה את אבא, שמגלה את הסוד, שסולחת, שמסכימה לקחת בעלות על הסיפור הזה. והשני. שרואה את הדמיון הצורב לאמא ואיך עשיתי הכל כדי להיות אחרת. את הקטנה הזאת שם בבית היתומים, שהיה לה קר והיה חשוך ואת שהיתה רעבה ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת, ואת הגברים שהיו שם דרך עיני נשיהם, ילדים עזובים. ואת חתולות הרחוב לדורותיהן. את שנעשה בגלוי ואת שנעשה בסמוי ואת שנעשה בשינה, ואת זאת שמסכימה להיות חלק במעגל ולהיות ראוייה ולקחת את המקום ולגלות שהוא כבר שם, ואת הקול שיוצא והופך לשיר ומכשף את הלב, ואת העומס שמעלה מהלב אל הראש ואת האומץ לרדת בחזרה אליו. ואת ההתעללות ואת ההתעללות עוד אחת ועוד אחת ואת ההסכמה האמיצה לעצור את זה. בזמן הווה. בזמן עבר. בזמן עתיד. ואת התינוקות שאיבדנו והתינוקות שנלד. עוברים שמחים במעגל. פרידות. מוות לידה מוות לידה. מעגל של שמחה ועצב.
אני מסתכלת ורואה אתכן, נשים אמיצות הכי שרק אפשר. קופצות על מזבח האהבה, מתאבדות על האמת, מסכימות לקחת את מושכות חייהן בידיהן. על החיים ועל המוות. בעיקר על החיים. ובמיוחד בשביל האהבה. רואה געגועים לחופש, לנבדלות, למרחב. געגועים לאלוהים ולקדושה, געגועים לשיחה של הלב.
אני מסתכלת ורואה אתכן
אני מקשיבה ושומעת אתכן
אני מרגישה אתכן בכל תא בגופי
ומשתאה
ומשתאה
ומשתאה
נשים גיבורות. אמיצות. אוהבות. חכמות. מכשפוטובות כל כך כל כך.
והולכת ומחברת את כל החלקים. מזמן חלום. לזמן חיים.
היינו. לא חלמתי חלום.
אוהבת ומודה כל כך
אורית פיול אור
יש עוד המון המון תמונות. לאט לאט אכניס את כולן. מחר מעגל מיוחד בכליל. ברביעי מעגל בפרדס חנה. בסופש אתפנה להוסיף עוד תמונות. תודה אהובות לבבות יקרות
אכן היינו.. לא חלמנו חלום.. היינו.. כל כך היינו.. כל כך באמת באמת היינו..
בשבילי זה כמו ביקור במעיין החיים..
ביקור במקום של חיבור למקור הכח והטעם והריפוי והתקווה..
וזה מרגיש כל כך טבעי..
וזה כל כך מפליא שבדרך כלל אין את זה.. בעולם ה"רגיל"..
איך זה יכול להיות שהאהבה וההקשבה והביחד הזה נחשבים דבר נדיר ויוצא דופן.. והרי הם דבר בסיסי וטבעי ונחוץ לכל יצור חי בעולם הזה..
וכל אחת מכן סיפרה בדרכה בדיוק את זה.. בדיוק את זה שגם היא, היתה תמיד ועודנה, לב עדין ויפה וחשוף שיש להתייחס אליו במלוא הרגישות וההקשבה והאהבה כדי שהוא יסכים להיות פה.. הלב הזה..
וכולכן, כל אחת בנפרד וכולכן ביחד, מילאתן אותי יופי והשראה ואומץ ותקווה..
מילאתן אותי לב..
וממש הנשמתן אותי בנוכחותכן..
אתן נשים יפות יפות, טובות טובות, חכמות חכמות, אמיצות אמיצות..
תודה..
כל הסופ"ש הזה הסתובב בתוכי השיר הזה של מאיר בנאי..
אז הנה הוא כאן:
"…בתוך ליבי יש צעקה והיא גדולה..
הראו לי את שער הרחמים….
חי פעם
רק פעם
יש טעם
אין טעם
עם כח, בלי כח
שער הרחמים
בואי איתי יחד
בואי מתוך הפחד
כי את גם
את חלק
משער הרחמים"
תודה שהזמנתן אותי להיות חלק משער הרחמים..
עדי (הבת)
ופיולי,
רוצה לומר לך תודה אישית.. ענקית..
על שאת יוצרת וחושפת ומחזיקה שוב ושוב ושוב ושוב
את שער הרחמים.. כדי שיוכלו לעבור בו הלבבות..
זו עבודה ממש ממש טובה וממש ממש נדרשת ונחוצה..
זו עבודת קודש וחול ואדמה ומים וכורכום..
תודה שאת מסכימה להיות בזה עוד ועוד.. עד אינסוף..
זה מעורר השתאות של ממש
והשראה מדהימה.
תודה עדי הבת אהובה כל כך. תודה.
תודה. תודה. תודה. תודה. תודה. תודה.
זו פעם ראשונה בשבילי.
באתי עם רצון להיות, לעבור גבולות, לעבוד על התיקון הפנימי שלי.
ואז קרה הקסם.
כל מה שהבאתן, והייתן, נגע באופן מדוייק ומדהים במקומות בתוכי שהיו צריכים ריפוי.
כאילו אלוהים תסרט מראש את הכל, כל סשן, כל שיחת חולין, כל רגע קסום וכל הסחת דעת.
בכל רגע היתה צומת דרכים – תמשיכי לברוח או תצללי למעמקים?
וצללתי. בזכותכן. בזכות הנכונות שלכן להיות, להכיל, להחזיק את המעגל.
אני מלאת הודיה לכל אחת ואחת מכן ולאישה הגדולה שהיינו יחד.
אישה עם חמישה עשר ראשים, שלושים ידיים ולב גדול אחד.
פיול שאלה אותי בפגישה מקדימה אם אני מכשפה. אז פיול, התשובה היא כן, אני אחושרמוטה מכשפה.
שרמוטה ואחוש וכל המשפחה מכל הכיוונים משתאות ומשתאים מהגילה הזאת שאף פעם לא הפסיקה לשבת במעגל מיום הווסדו. תודה אהובה אחת. אכן מכשפוטה לאללה!
ותגידי – אולי תשימי כאן את הטכסט הזה שהקראת? מתאים לך?
גם לי זאת הפעם הראשונה במכשפוטובות ועכשיו כשאני חושבת איך להסביר במילים מה עבר עליי שם, הדבר היחיד שמרגיש לי קרוב זה לידה. כואב ומפחיד ומרגש וקסום ובלתי ניתן להסבר ועוצמתי כל כך וחיים ומוות. וכמו אחרי לידה היה לי צורך אמיתי לתת לעצמי את הזמן והמקום לעכל, להיות עדינה, לקח רגע, לנשום את כל זה. וחזרתי הביתה וזה מרגיש כמו כוכב אחר, אמיר עם גב תפוס, הבית ממשיך, הילדים זקוקים, המטופלים מחפשים ואף אחד לא יכול להבין את מה שעבר עליי. אני אפילו לא מנסה ממש להסביר כי ברור לי שאין לזה מילים. וזה רק מעצים את כל הכאב שעלה על הקושי למצוא את הקול שלי ולקבל את המקום שמגיע לי ויש בי מלא כעס ואכזבה אבל גם איזו התרגשות להיות לבד עם עצמי ברגש, להרגיש אותי לרגע באמת. בסופשבוע הזה היה איזה נתק שנבקע וחוט חדש דק ויפה נקשר ביני לבין איזו ילה קסומה וכאובה ששכחתי מאחור, פתאום אני מרגישה את הגוף שלי אחרת.
אתן חסרות לי מאוד וכל כולי הודיה על הימים שבהן הייתן כולכן רחם בטוחה ואוהבת שיכולה להכיל הכל ולאהוב ללא תנאי. והעובדה שאני יכולה לשתף כאן עכשיו ולדעת שיש שם נשמות יקרות שמבינות באמת את מה שאני מרגישה ואומרת, גם מעבר למה שכתוב, זה כל כך יקר מפז עבורי.
אז תודה תודה תודה נשים אהובות ויפות.
רוני יקרה אחת אני קוראת ובוכה ויודעת את הקול שלך שהוא חזק ובהיר וצלול. מחכה בסבלנות אין קץ לעוד ועוד חלקים ממנו. כי הלוא את גלוייה ונראית ופועמת. כולך לב. אוהבת אותך מאד.
מרגישה את האחדות
יודעת את העוצמה
חשה בכל חלקי גופי את הכישוף שרחש בינכן מכשפוט אחיות שלי
מתגעגעת אל המטאטא הקסום שהכיל את כל חלקיקי הנשמה של כל אחת מכן
במעופו.
נמצאת בימים של אדמה טובה
מתגלמת לי בתוך קורים של אהבת אמת
נכנסת פנימה עד שאי אפשר יותר
ואז נכנסת עוד פנימה
ועוד.
ואז שומעת את המילים שלך פיול
מהדהדות בפנימה הכי עמוק שלי
ורואה את התמונות שלכן נשים הכי נשים שיש
ויודעת את צחוקכן
שומעת את קולכן
ושרה יחד איתכן את השיר המכושף קולות ליבנו תנועת הנפש כמו משיכת מכחול
ומציירת איתכן (מרחוק הפעם…) את הציור החד פעמי והמושלם שהוא הכינוס הזה.
ככה אני מרגישה מרחוק.
הרבה זמן לא השמעתי קול.
מתגעגעת מאוד ומרגישה מאוד.
רוני
רוני בת יאיר. אני אוהבת אותך מאד. בכל מקרה ובכל מצב. מכתוב. 🙂
אחיות
חלפו כמעט יומיים מאז נחתתי בשלוש לפנות בוקר בבית.
אני מתהלכת בהם במן בלבול כזה, באמת כמו בזמן מעבר מחלום למציאות.
אני מוקירה תודה עמוקה כל כך לקסם שהיה, לקרבה, לחשיפות, לעומק
אני מרגישה קרובה כל כך לילדה האבודה שהייתי (ותודה לך כל כך רוני יקרה שפילסת לי דרך אליה) ששכבה במיטה, בחדר עם שימרית ובועז, ושכבר לא יכלה לשאת את הבדידות מתה (ושוב תודה לך רוני על הניסוח הבהיר כל כך)
או לפחות קפאה בזמן עד שיבואו תנאים טובים יותר (זה לקח 11 שנים).
אני מרגישה גם קרובה לאישה החדשה שנולדה. בודקת אותה במציאות שלי. היומיומית.
האישה שיש לה זכות קיום, שיכולה להיות אהובה וקיימת, רק כי ככה, ולא מפצה אף אחד על שנתקע איתה בחיים שלו
שפחות פוחדת ואשמה, ויותר יודעת ונותנת את שיש לה לתת.
אני מתגעגעת.
תודה פיול, תודה אחיות
אתן עמוק בליבי.
מירה
מירולי איך ככה באת והיית והפכת והעזת שנאמר "לא בכוונה זה בכוונה אחרת".
תודה שככה החזקת מעגל שלם על קצה הזרת, על קצה האף, בלי להתעטש.
אוהבת מאד מאד מאד מאד. פיולתך.
אה
ורוני בת יאיר
חיבוק גדול!!!
אהובות יפות. מתרגשת כ"כ לראות אתכן ולשמוע את קולכן
מתגעגעת להתכנס ככה להתעגל ככה
אתן נוטפות אמת ויופי וכאב ושמחה
מרגישה את הריפוי מזדחל דרך התמונות עד אליי
נשטפת לי במים החיים האלו
מתרעננת
של שבט נשים מרפאות מחוללות קסמים
אוהבת אתכן
אהבה ממרחקים
אבל קרובה קרובה בלב
אמן לריפוי נשות כל העולם!
נשים, אחיות יקרות ואהובות כל כך, תודהההה! תודה שהייתן איתי ככה באמת, בפשטות, בכנות, בקושי, בכאב, בבקשה, בסליחה, בהקלה בשימחה. תודה שאהבתן אותי כל כך כל כך. האהבה של כל אחת ואחת מכן עמוק עמוק בדם שלי ובכל התאים.
הנחיתה בבית הייתה עבורי מאוד קשה ומטלטלת עד כדי כך שהיה רגע שהרגשתי שזהו שאיבדתי את זה, את השפיות שלי וחזרתי אלי וחזרתי הביתה ועכשיו לאט לאט לאט מתקרקעת, ושולחת לאט ובעדינות שורשים עמוק לאדמה.
מאז הנחיתה בבית אתן כל הזמן בכל רגע ורגע איתי עמוק בלב, בערות, בחלומות, הקול של כל אחת ואחת מכן מהדהד לי עמוק בלב ואני מתרגשת שככה עשינו, שכל אחת ואחת מאיתנו חצתה באומץ חוצה גבולות את הגבול של עצמה וכל אחת ואחת מאיתנו התבוננה הכי עמוק שרק אפשר בתוך ליבה ואני מתפעלת לנוכח היופי והעוצמה של כולנו והתעוזה לגעת בכאב הכי עמוק שאפשר ושם לחוות שינוי וריפוי. עשינו טוב מאוד, עשיתי טוב מאוד, אני איתי ואתכן ואיתי ועם אהובי, נוחתת, מתקרקעת באדמה, מזדקפת, נולדת מחדש.
ואת פיולי, אין אין אין לי מילים ויש לי הכי הכי, אוהבת אותך מכל הכיוונים ומכל הזוויות, שמחה שאת כאן, איתי ועם כל אחת מאיתנו, מאושרת עד הגג ומודה לך עד קצה העולם על העבודה המבורכת והמקודשת שאת עושה איתנו. ורוצה גם להגיד לך תודה מאוד מאוד ששמרת עלי כל כך חזק ותמכת בי הכי הכי שרק יכלת, ווואווווווווו אוהבת אתכן מאודדדדדד, אתן השראה עצומה עבורי ועמוק בתוך ליבי.
אחיותיי האהובות
אני קוראת אתכן ושומעת את קולכן
אתן מצחיקות ומרגשות אותי
רוצה להגיב לכל אחת בנפרד
וגם מרגישה שכולנו אחת
המעגל עוד פועם בי, הכל (והקול) עוד מהדהד.
אני מרגישה ברת מזל שאני חלק מהאישה הגדולה של מעגל המלכות מכשפוט׳!
כבר שלושה ימים לנחיתה ומקפידה לזמזם לעצמי את שער הרחמים, כי המעבר לחול מורגש, לא פשוט, קצת צורב. מרגיש גם כמו מנהרה בין המיימדים וזה אפילו משעשע כי קצת בסחרחות ומעופפת ולא ממש שומעת טוב, מסתכלת על אנשים ושומעת רק את הלב שלהם, רואה אותם בעיניים. הנחיתה עוד מתרחשת.
והכישוף… וואו הוא עוד קורה!
ואתן עוד איתי תומכות במציאות.
תודה על המכשפוט, על הכישופים שנגעו בי כל כך, על אהבה ותמיכה לא מתפשרת, על עיניים עמוקות אינסוף, על חיבור אמיתי, על לב שמרגיש!!!
פיולי, את הכישוף הכי טוב שקרה לי בחיים.
מתגעגעת ואוהבת מאוד מאוד מאוד
אחיות אהובות
כל כך מתרגשת להרגיש אתכן שוב, מביטה בתמונות וזה נראה כמו אחד החלומות העוצמתיים שאני חולמת בלילה, והם כל כך מוחשיים לי, ואז אני קמה בבוקר ועם היום הם לאט מתפוגגים מהזכרון, אבל התחושה בגוף שמשהו גדול קרה ישנה…
אני בטוב, ברגישות, מנסה להביא את האיכות הזו למציאות, אל לאדי …
אמא שלי ביקרה אתמול והיה לי קשה…מיד נהייה לי כאב ראש…הכל עוד תוסס…..
אני מרגישה שקיבלתי מתנה ענקית מכל אחת מכן, אתן איתי בלב עמוק! הכאב שלכן הוא כאבי ואושרכן הוא אושרי…תמיד..תמיד…תמיד!
מברכת את הדרך הזו, מודה על ההסכמה והאומץ, ומתפללת להרגיש ולכבד את הכאב של הילדה שבי.
חזרתי מהמעגל בכליל לא מזמן (לא מכשפוטובות, אלא נשימהות). מחר בבוקר עוד מעגל. כאן במגרש הביתי – בפרדס חנה. וכל הקולות וכל הלבבות וכל הכאבים וכל השמחות מתערבבים להם בתוכי. ועשיתי אמבטיה ארוכה ארוכה רותחת. ונתתי להכל לצוף ולשקוע ולהציף ולשקוע ועוד לשקוע ולהרפות אל המקום הנכון, אל בין השורות, אל החלום.
אני קוראת אתכן כאן ומתמלאת בהכרת תודה. לכן. לפלא של הבריאה. לחסד של כל האמהות והסבתות והילדות במעגל אינסוף.
רוצה לענות לכל אחת אבל מפחדת לחשוף אז אומרת בכללי (קחי את מה שנוגע אליך ומחקי את המיותר…) – את נקייה וראוייה לסליחה. הסליחה מהרגע שהורגשה אינה יכולה להשכח. סליחה ושחייה הם מסוג הדברים האלה שזוכרים לתמיד 🙂
רוצה להגיד גם שמרחוק מוזמנת לקרוב.
וגם שלא תסכימי יותר שיעשו לך, שיעשו בך. שאת נקייה וטהורה ומה שיצא לא יכנס שוב. ושתבחרי לאט לאט ובעדינות את מה שאת בוחרת להכניס לחלל שנוצר. ושיכנס רק מה שמכבד ומחייה ומשיב נפש – כמו למקדש.
ורוצה גם להגיד ששנים של הסתרה של הרגש הם אסטרטגיה ממש ממש חזקה ושלאט לאט אבל בעקביות אפשר עוד ועוד להרגיש, רגשות קשים. ואפשר להתפלש עד שכל ההחזקה נשמטת, עד שלא נשאר כלום חוץ מלב.
וגם שהנטישה הצורבת וההזנחה נעצרו בדורות הקודמים, ולמעשה הפכו אותך לאמא הנפלאה שאת. את בכבודך ובעצמך לא נתת לזה להמשיך לדור הבא ובכך שברת את השושלת ושינית את הקארמה של אטימות הלב. ולכן את אמיצה כל כך.
ורוצה גם להגיד שמה שמפסיק להיות מושתק מתחיל להאמר ולשיר בחוץ. ואפילו אם רק בדמיון או רק בלחישה חלושה – התנועה כבר החלה.
הכישופים עובדים. מכשפוטובות מחוללות ניסים בעולם.
מקשיבות לילדות עד שיגדלו לאמהות ולסבתות ולאלות עם שורשים עד בטן כדור האדמה וענפים גבוה גבוה בשמיים.
אהבתי הנצחית לכן.
תם ונשלם. חופשי חופשי חופשי.
מכשפות יקרות,
המילים שלכן מרגשות אותי. מאוד.
השבוע הבנתי שציפיתי שמהו יגמר ומשהו יתחיל. ציפיתי לאיזה סוף ברור של מה שהיה ולהתחלה חדשה בשבילי.
היו כל מיני דברים שחשבתי שיהיו הסוף הזה. והאחרון שבהם היה המכשפות.
ציפיתי שהכישוף שלי ישאיר אותי נקיה מהעבר.שמשהו חד משמעי ודרמתי יקרה ואני אהיה חדשה. וזה לא קרה.
ורק אז הבנתי שציפיתי ואז הבנתי שזה לא קרה ולא יקרה ושזה בסדר.
אני לא צריכה למות ולהיוולד מחדש. רק לתת לי מקום ולהסכים לעצמי ולרצות בהכי טוב בשבילי.
וזה כן קרה.
והסיפור שלי לא נגמר, הוא רק משנה פנים וצורות וממשיך ומשתבח….
אין סוף ואין התחלה ואין שחור ואין לבן. יש חיים. החיים שלי כמו שהם.
ואמן שתמיד יהיה לי מקום בשבילי כמו במכשפות ואסכים לאהוב ככה ולתת את עצמי ככה
ולפגוש ככה באמת ועם כל הלב. ולהרגיש. ולהיות.
ועכשיו רק ובעיקר אומרת לכן תודה מכל הלב שלי.
תודה שהסכמתן לתת את עצמכן באומץ כזה.
תודה שהקשבתן לי ואהבתן אותי ואת הכאב שלי ואת האובדן שלי.
אני מרגישה מבורכת בכן ובאהבה שלכן ומודה לכן מאוד מאוד מאוד.
ומברכת אותנו בכל הטוב הצרוף הזה של המכשפות ושלנו עוד ועוד ועוד.
אני אוהבת אתכן אחת אחת אחת ובאמת.
תודה.
גילי
גילי יקרה אחת שאין סוף ואין התחלה וכלום לא מתחיל וכלום לא נגמר והכל בכל. וגם – שהכל מתחיל והרבה כבר נגמר. ותראי את התנועה הזאת ואת שהשלת ואת שהשארת מאחורייך. תראי את כל שהשארת מאחורייך ותברכי עליהם כי את זאת שהשלת והתאמת את החדש למידותייך החדשות. אשה אמיצה אחת. מלקקת אותך מהאויר, דמעה אחר דמעה, חיוך אחר חיוך. בעדינות מתגלה מתוך הריק. את כבר מאד נראית. ליבך כאן. אהוב ויקר.
אמן ואמן!
אתן נוגעות ומרגשות.. אחת אחת..
אחחחחחחחחחח
אהובות יקרות
בעצם החיים במציאות ממשיכים ורצים להם קדימה ,עדיין לא מרגישה מסונכרנת
עדיין יוצרת לי התאמה ודיוק בין כל הגופים שלי
משהו שהתחיל איתכן ממשיך להתרחש
חולמת הרבה ,זמנים שונים מחיי מתערבבים לי ,פרצופים
נקודת האחיזה הטובה ביותר במצליחה לאחוז בה כשצריכה היא הלב
הלב שלי שהיה כל כך חשוב בימים האלה ביחד
הלב שהיה מקדימה ואחריו כל שאר החלקים
זו אני
הלב שלי
שפגש אתכן ,את הלב היפה של כל אחת מכן
בין מציאות אחת לאחרת היינו אנחנו
ואיך הריקוד המיסתורי הזה כהוא מעוגן במרחב הלב נעשה כל כך אמיתי
כל כך מרפא ,ומי שהיתה אחרונה במצמוץ הופכת ראשונה
וכאב בלתי ניסבל ובלתי מתקבל על הדעת מוחזק בידיים אוהבות בלבבות נדירים של זהב
ואיך הקור הגדול מפנה מקומו למרחב טהור וחמים ומוכן לפלא חדש להפציע
ואיך באוצרות גלומים נשמרו בחשכה ומסביבם נבנו חיים שלמים של בלבול
והאור שלנו של כולנו בישר את לידתם
ניסים של אמת
מי יבין ,מי ידע
מרגישה שוב ושוב את האהבה ,את הלב
שיש את הלב וכל השאר נבנה מחדש מסביבו
העיניים שלך נוגעות בי עמוק ,החיוך שלך מחבק את פנמיותי ,הדמעות שלך והקול שלך
המילים שלך ,ראשך על כתפי ,על כתפה ,עצב מאי שם מתקרב ממש לכאן קרוב קרוב
,קולות ממעמקים מחממות את מעטה הקרח ,אש ששורפת מנקה עשבים שוטים הופכת ללהבה של קירבה
ואני את ואת ואנחנו ,מי זו מי ?
תקשיבו ……..
תקשיבו……….אתן כאן?
אז תודה
אתן שומעות ?תודה
אני אוהבת אתכן ,,אוהבת אתכן …
תמרולה יקרה שלי. ליבך חשוב כל כך. ליבך יקר כל כך. את ארמון ובתוכו קופסת אוצר ובתוכה לב זהב. מצפן. מורה דרך. רב רבדי מולטימדיה של עומקים וכאב ויופי וקול זך וטהור ואינסופי שנשמע בכל מקום עד שלא משאיר רווחים בכלל. תקשיבי…… את כאן? תקשיבי… את כאן! אז תודה. את שומעת? תודה.
תמרה.. אני שומעת אותך כאילו את מדברת מתוך ליבי..
אוהבת אותך כל כך..
זה שאת שם.. צועדת במרחבי האור והחושך, עושה כל כך טוב בעולם הזה..
ואני אוהבת אותך ….עד מאד
כל דבר שאת עושה משפיע רחוק וקרוב
ורוצה איתך כוס תה בריק ובלא כלום ……
ואני אוהבת אותך תמרה ושומעת בכל רווח אברי את התודה שלך ואוהבת אותך ואת הקסם שנוכח שהוא את כל כך כל כך כל כך
וגם אותך עדידי אהובתי, אוהבת אותך כל כך כל כך כל כך
וכל אחת מכן כל כך עמוק בליבי, כל כך עמוק איתי ומרגישה תודה לכל אחת מכן באופן מאוד אישי ונוגע. אתן ומה ומי שאתן ההשראה והטעם והחיים בכבודם ובעצמם. אתן המהות, אתן החיות.
ואני…אני…עברתי כל כך הרבה מאז הנחיתה הביתה, תקופת חיים שלמה ב 5 ימים.
ננטשתי, השלכתי, נפגעתי, כאבתי, הלכתי ממני, פחדתי, רעדתי, הרגשתי, נזכרתי, הרגשתי, חזרתי ונשארתי איתי, יד ביד, אני ואני, אני איתי,
והדבר הכי הכי מטלטל, חזק ועמוק שחוויתי במכשפוטבות, מעבר למעבר הגדול מאוד בשער הסליחה, זה את ההזדהות.
הזדהות כל כך עמוקה אליכן עד כדי כך שאיבדתי את עצמי, לדעת,. כי הרגשתי אתכן מאוד מאוד והייתי אתן, הרגשתי את הכאב של כל אחת מכן כל כך עמוק בנשמתי ובגופי עד שהתבלבלתי לחלוטין. ולא הבנתי אותי ולא הרגשתי אותי ואת מי שאני בכלל ומה ששיקפת לי עדי והדהד בי חזק חזק זה- הנפרדות.
זה להיות כל כך חשופה ופתוחה וקרובה וקשובה, תומכת ואוהבת וגם נשארת איתי וגם שומרת עלי וגם אני נשארת איתי.
וזה חזק לי מאוד מאוד מאוד כי אתן הייתן שיקוף מאוד משמעותי ועוצמתי מבהיל ומעורר לאיך שהייתי אני בחיים שלי, למי שהייתי עד אתמול.
כבר זמן מה שאני מבקשת עצמאות ועכשיו אתכן ובזכותכן אני מבינה בגוף שלי, בבטן שלי, בלב שלי בכל התאים ומכל הכיוונים את הבקשה העמוקה שלי, כבר לא בראש או במילים אלא בגוף.
בגוף היפה שלי אני מבינה עכשיו את הסימביוזה שדיברת עליה פיולי, עד עכשיו לא הבנתי את זה ככה עכשיו כן, עכשיו מבינה עכשיו אני אני, נפרדת מכל השאר, אחרת, מיוחדת, חדשה, מתהווה, אישה ואמא וילדה אוהבת.
תודהההההההההההההההההההההההההה! ,
אוויה יקרה שלי אהובה את לעצמך את איתך את נפרדת את מתרחקת את יכולה מתוך המרחק לבוא מחדש ולפגוש. פגישת אמת. פגישת קירבה. פגישה שבה יחידים ושונים נפגשים. פגישה של עור בעור של עיניים בעיניים. פגישה שבה הכח היחידי הקיים הוא מבפנים החוצה. פגישה בה החוץ מוקשב על ידי הפנים. החוץ נראה על ידי הפנים. החוץ מורגש על ידי הפנים. החוץ אינו הפנים. אוהבת אותך מאד מאד ובמיוחד מאמינה. מאמינה לך. מאמינה בך.
אהובות ליבי יקרות מפז
אני קוראת כאן כל השבוע מתרגשת מהמילים שלכן
מהלבבות הפועמים מהעומק מהחוכמה מהרגישות
כמה לב וחשיפות נושמת הכל עמוק פנימה
נבוכה מזה שרואים אותי בתמונות בהמון תמונות
ונושמת גם את זה מסכימה שיראו אותי
את כל כולי האור והשחור
ובעיקר מרגישה הכרת תודה עמוקה על כך שבימים האלה
מכשפוטובות יכולות ככה להיתכנס ולפעול בעולם
מבלי להיות נרדפות מבלי שזה יאיים על הגברים שלנו
יש לנו מקום בעולם לכל אחת לחוד ולכולנו יחד
וזה מרגש אותי מאוד ונותן טעם לחיים שלי
חוץ מזה אני בטוב נוחתת בעדינות כל יום עוד קצת
ישנה הרבה ונחה מבפנים מרגישה שירדו עלי גשמי ברכה
ועכשיו סקרנית לפגוש בתוכי נבטים חדשים
מודה לכם מעומק ליבי על פגישות אמת בלב
על ימים של חסד וריפוי ועל האהבה האינסופית שלכן
נשיקות וימים של אור
אילה
איילוקי אחת. איך איך שאת. ככה. אשה של חסד וריפוי ואהבה אינסופית. שיש לך מקום בעולם ושכוחך מאיר את האפל ביותר. אוהבת מאד מאד מאד. ומתגעגעת. פיול
מכשפוטובות הידעתן שהאדוות שלכן למרחקים מגיעות ? אני קוראת ומתרגשת ומקלפת דרככן את ילדתי את שתיקתי את ההנמכה שבי ובזכותכן זוכרת ומחזקת את מקומי וצירי במרחב שלי שאף אחד לא יכול יותר לזהם ולהחשיך ….אוריתי אני מאוהבת בך .
אילה אחותי זה ככ משמח שהעוצמה שלך נוגעת עכשיו בעוד ועוד נשים זה מוכרח היה לקרות אחרת נראה לי שהעור שלך היה מתפקע ונסדק מרוב כוחות של עוצמה וטוב. את רובכן שם במעגל אני לא מכירה אבל מריחה את הריח וזה מרגיש מוכר ושייך וקרוב .
ואיך שכולכן יפות !!!!
יפעת .(יסמין היה שם בדוי כשרק התחילה מלאכת הכישוף של אורית הייתי זקוקה לכיסוי)
יפעתי יקרה אחת בדיוק רציתי להגיד לך שהגיע הזמן להפרד מיסמין. ועד שהגעתי לסוף אני רואה שכבר בעצמך… ככה זה מלאכתן של צדיקות 🙂
תודה שאת קוראת כאן. תודה שאת כותבת כאן. תודה שאת קיימת בעולם הזה.
יש מעגל אחד שמחכה לך…. הלוואי שמתישהו, איכשהו, בזמן זה או אחר תבואי. (וזאת לא צפייה או הלחצה או תנאי לשום דבר. הזמנה נקייה שמוכנה לקבל סירוב בחיבוק גדול, את יודעת…). אהבה גדולה גדולה לך.
אהובות שלי
בדרך הביתה ברכבת, קוראת לראשונה את כל מה שנכתב כאן, בוכה ובוכה ולא אכפת לי שכולם מסתכלים
אין לי הרבה מילים עכשיו
אני עדיין לב מדמם אבל הכח שביקשתי לי וביקשתן לי נמצא לי ,בשבוע האחרון עשיתי מהפכה בחיי, פתחתי את פי ואמרתי את כל האמת שלי ככה כמו שהיא עכשיו, והקול שלי יצא צלול מאין כמוהו, המילים שאמרתי נשמעו, הלב שלי יצא לאור.
הנעתי מערבולת של פרידה וכאב וגלים של אשמות והאשמות וכאב ודמעות ועוד פרידה היום בתל אביב ואני בחלום של כאב שיש לו תכלית ומשמעות ואני נושאת אותו כרגע באומץ ובשקט.
כשיצאתי מה מכשפות לא האמנתי שיהיה לי הכוח לכל זה, פחדתי מאוד לאכזב את עצמי
אבל הייתי תחת כישוף, מחויבת לי, להבטחתי ללבי. מבקשת שהכישוף הזה יעמוד לי עד שאשלים את התהליך, הגלים ישככו ואני אהיה בטוחה אצלי ובמנוחה.
אמרתן את כל התודות היפות והטהורות בקולות רבים, אני מצרפת את שלי, תודה שהראתן לי אותי כמו שלא יכולתי לראות בעצמי, אתן כל הזמן אתי, אני עדיין מוגנת בקסם של המעגל והעוצמה שלכן שורה עלי.
אוהבת אתכן ממעמקים
אוריין …ואוו ואווו איזו איזו אישה של לב כמה אומץ כמה מחוייבות לליבך עכשיו בתוך כל הכאב הזה
אני גאה בך ,אני איתך
אני מתפעלת מיופייך מהסוג הזה של החכמה ושל האהבה הזכות הזו שנשמר בתוכך שנותן לך את כוחך כשמופנה אלייך …
ליבי שומר עלייך עד שתגיעי לחוף מבטחים
את זה אומץ ואת זו חכמה ואת זו אהבה וחירות
אוהבת אותך
אוריין אהובה,
לכל אחת מאיתנו שטיח, שמדי פעם אנחנו מטאטאות תחתיו את מה שלא נעים לנו לראות ואין לנו כוח לנקות אותו באמת ולהוציא אותו החוצה. ואת, אמיצה שכמותך, הרמת את השטיח, לראות ולהראות לנו מה יש תחתיו. ומהרגע הזה כבר אי אפשר להמשיך לשקר לעצמך.
וכמו מכשפה אמיתית, הפשלת שרוולים והתחלת בעבודת ניקיון וטיהור.
זו עבודה קשה, לא נעימה. אני מרגישה את הכאב והפחד שלך. את לא לבד.
במשך שלושה ימים היינו אישה אחת גדולה וחזקה. ועכשיו, למרות שכל אחת חזרה לביתה, הלב של האישה הגדולה הזאת ממשיך לפעום בכולנו. וכולנו איתך. והכישוף איתך. עד שתושלם מלאכתך וגם מעבר.
כוחו של המעגל לא מוגבל בזמן, לא בחלל ולא במילים
משתפת זיכרון.
תמרה ועדי שרות לרוני. קולות עדינים ויפהפיים. פיול מצטרפת.
אני יושבת עם שלושתן בשורה עוצמת עיניים ושומעת שירת מלאכים. וזה כל כך יפה. והן כל כך יפות שהן עושות את זה. אני נפעמת.
ואז אני מבינה שאני יכולה גם. שאני לא חייבת להשאר הילדה שצופה מן הצד. כמו במשחק הזה בבי"ס, שבו עומד מעגל של ילדים, מחזיקים חזק ידיים, צמודים אחד לשני ואני אמורה להכנס לתוך המעגל. אני מנסה פעם, פעמיים ופשוט מוותרת.
לא כייף לשחק איתי.
אני מצטרפת לשירת המלאכיות, משתלבת בה באופן מושלם. עוזרת להעצים אותה ולהעשיר אותה. הופכת להיות חלק ממנה.
נכנסתי למעגל
יש לי מקום
תודה
אהובות יקרות. אוריין, גילה וגם עוד מכן. זה באמת נכון הלב של האשה הגדולה. הוא ממשיך לפעום. וגם באמת כל אחת בחייה ובסיפוריה ובביתה עם משפחתה והאנשים שקשורים אליה. וזה מוזר הנפרדות הזאת וזה מבורך וגם מוזר לחשוב על הלב של האשה האחת. וגם מבורך. והתנועה הזאת, של נפרדות ומתחברות, של לבד וביחד, של בפנים והחוץ – היא הנשימה של החיים, פעימת הלב של הנפש. אוהבת מאד.
מכשפוטובות הבא כבר מתוארך ל – 21-22-23-24 במרץ. יום השוויון. שישי בבוקר עד שני בבוקר הפעם. מספרת כבר מעכשיו שתסמנו ביומנים ותשמנו מטאטאים ובמיוחד כדי לסמן את הקו הזה בחלל של זמן ללא זמן עד לשם. מהיום הקצר ליום השוויון.
שלכן מכל ליבי פיול.
נשים יקרות
כמה לב כמה לב כמה לב. מעורר השראה. מזכיר מחבק.
את המימד הזה המלא אהבה ורק אהבה ועוד אהבה
ככה האשה האחת הזאת שאתן שאנחנו -האמא הגדולה של כולנו
מחבקת מנשקת את הפצעים ואוהבת ואוהבת
וכולנו כל כך אהובות וראויות ורצויות ומופלאות ויפות כל כך יפות
ואמיצות לצעוד פנימה ולגלות את המקומות הרכים והשברירייים
ולדעת שכן. כמו שאת – בת האלה!
תודה שהייתן .תודה שאתן. מפעימות ופועמות את הלב.
קרן
אהובה אחת ממש כאילו היית שם איתנו. בת אלה מכניעת שוטרים. מפעימה ופועמת. את עצובה?
קרן
אבל מה שלומך לא כתבת
מה שלומך?
אני חולה.
אני מרגישה שהגוף שלי דוחה את הכישוף
ובגלל זה אני חולה.
ואני פוחדת.
בדרך כלל אני לא חולה ככה, עם חום
אני חושבת שלא היה לי חום מאז גיל… לא יודעת,
וזה לא משהו רציני, רק מן וירוס, וכאב גרון, ושיעולים, והרבה הרבה ליחה ונזלת ואף שורף, ואפילו אדויל שבדרך כלל מעיף אותי אני חוששת לקחת בגלל ההריון.
ואני מרגישה מסכנה וקורבנית, וכל מי שרק רוצה ממני משהו הכי קטן, בעיקר הילדים או עמוס, בעיקר יותמי, שמגלם את הסיבוך הזה, ישר אני שונאת אותו ובפנים דוחה אותו אין קץ.
וזה כל מה שביקשתי וקיבלתי – לא להרגיש יותר, לא להסכים יותר.
ביקשתי להיות אחת שנותנת מהיש, ולא ישר מרגישה שיסקלו אותה וינדו אותה כשאין, ואז נותנת ושונאת ומסכנה..
אחרי המכשפות גם הבנתי שיש מצבים שנותנים גם כשאין כל כך, כשעייפים וילד חולה או זקוק, או כל מיני, והבנתי שזה מן דבר כזה שקורה במציאות ולא נורא, לא אומר כלום על מקום בעולם ובכלל. ואני לאט לאט לומדת את הדבר הזה. אבל עכשיו מרגישה שנעלם. אני שוב הילדה הקטנה ששונאת את העולם ואף אחד אפילו לא יודע מזה
אז אני פוחדת, ומבולבלת
ממש לא רוצה לחזור לאחור.
אני מבינה שהגוף והנפש מחפשים איזון. אבל עוד ממש לא מבינה איך הוא נראה.
שלושה ימים שיחקתי אותה קול, לא נורא, רק מבפנים השנאה והמסכנות התחילו לתסוס
עד שאתמול הבנתי (כלומר הגוף הבין והעלה חום) שזה לא עובד, וביטלתי טיפולים ולימודים וביקשתי עזרה מעמוס, והיום אני נחה, אבל מה עם מחר?
מירולי שלי
ההיפך מדוחה את הכישוף –
מבטא את השינוי.
שמסכים ככה לאבד שליטה ולבקש עזרה מעמוס.
ועכשיו אין. אין מאיפה לתת. ואין בכלל – ואף אחד לא סוקל או מנדה.
וגם להיות קטנה ומסכנה ושונאת את העולם וגם לא לחזור לאחור.
להמשיך קדימה למקום בו אין מצד אחד ומצד שני.
והצד של עכשיו הוא חולה ודואב וחסר שליטה ועם חום והכל נקודה.
זה מה שיש עכשיו. יש חולשה. אין טיפולים. אין שליטה. יש כאב.
זה מה שיש עכשיו.
וזה מאד לא נעים
מאד מאד לא נעים
ממש לא נעים
הכי לא נעים שיש
זה הלא נעים שלך.
עד העונג הבא…
(מקווה שמבעד לחולה שאני עכשיו מצליחה להעביר את מה שמתכוונת)
טוב. אולי עמוס יוכל לעזור גם לי 🙂
אוריין- אהובה אחת, כמה אני גאה בך!!! כמה אני מאושרת לשמוע שכוחך איתך ואת איתך וייחד איתך את עושה טוב לעצמך, ווואווווווו את ה ש ר א ה לאומץ ולתעוזה ויופי מהלך עד אין קץ. אני איתך בדרך שלך, הכי הכי איתך.
גילה- כמה יפה כתבת פה, מגלה את העוצמות שלך מחדש ונפעמת ממך!
מירוש- ריגשת אותי מאוד באיך שכתבת וביטאת אותך. את כל כך יפה שאת חשופה, מכירה טוב טוב את המסכנות והקורבנות והשנאה, באמת, מקרוב.. וגם רוצה להגיד לך שמותר. מותר לך לבטל טיפולים ולשכב במיטה חולה, מותר לך להיות ריקה ולנוח במיטה, מותר לך לא לתת כלום לאף אחד ורק לתת לך את כוחך בחזרה רק מעצם המנוחה. ואת לא חוזרת אחורה, זהו כבר אי אפשר, העוצמה שלך פה נוכחת, היופי שלך כבר בחוץ, מהדהד בתוכי, החוכמה שלך כמו קסם מרפאה ואת ואת כל כך אהובה וכל כך אמיצה בעיני ואני אוהבת אותך עד האינסוף ובחזרה! את רק חלשה עכשיו זה הכל, זה תיכף יעבור.
ואני אחרי 4 ימים של מחלה קשים ועוד כמה ימי מחלה עם הילדים ועם נדבי ועכשיו כבר כולם מאוששים ומתחילים לחזור לקו הבריאות וזה מה שאני מבקשת ברגעים אלה, רק רק רק בריאות, בתוכי, בגופי, בליבי ומחוצה לי, בריאות, אמן!
אמן. אמן. אמן.
אחרי שפעת חריפה במיוחד שתקפה את כל בני ביתי.
ובעודי מתאוששת ומאוששת. מבריאה אותי ואותם. בוראת את עצמי מחדש –
מרגישה שהנחיתה הושלמה. ועכשיו – החיים. ממשיכה את הגלגול הזה 🙂
תם ונשלם
חופשי
חופשי
חופשי.