Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for מאי, 2012

טבע האדם טוב.
משתאה בכל פעם מחדש לראות את כוח החיים החזק של בני אנוש.
אנשים שורדים מלחמות קשות ורעב ואלימות ומחלות ופציעות…
ויותר מההשרדות הפיסית – הבחירה של הנפש והנשמה בחיים – היא המופלאה!

אתמול ושלשום הייתי בשתי חתונות.
וליבי נפתח.
ונזכרתי.
נזכרתי במקום החף מציניות. במקום התמים והבוטח
במקום שמקדש את האהבה. שבונה לה מקדש. ואין שיעור לקדושה הזאת…

אלפי שנים גברים ונשים מתאחדים בטכסי נישואין כאלה ואחרים.
אין קשר בין הטכסים האלה לבין אהבה. אי אפשר לומר שיש אלפי שנות אהבה מאחורינו.
הבחירה להתחתן בזמן הזה היא בחירה חדשה. אשה נותנת את עצמה, את כל כולה –לגבר. גבר נותן את עצמו, את כל כולו לאשה. ובשונה מאלפי הגברים והנשים שקדמו לנו עינהם פקוחות וצלולות – הם לא נכנעים לציווי חברתי, לא רכוש אחד של השני, הם לא זקוקים אחד לשני משום בחינה, לא כלכלית ולא לצורך הקמת משפחה.
החתונות שהייתי בהן מפחידות יותר מאי פעם מרוב שהן לחלוטין לא הכרחיות.

אז למה?
מאיפה כוחות הנפש האלה לבטוח בתמימות? לבטוח באהבה? להסכים להצהיר בחשיפות מול כל העולם על הבחירה האינטימית הזאת? להסכים ולהזמין עוד אנשים אל חדרי החדרים של הלב?

הסיבה היחידה שאני יכולה להעלות על דעתי היא – אהבת אמת.
ככה. הלכה למעשה. הסכמה מטורפת כזאת שראויים לכך שיהיה מישהו שאוהב אותנו יותר מכל.
שנוכל לאהוב מישהו אחר יותר מכל.

לא – לאהוב מאד
לא – לאהוב ממש
לא – לאהוב במיוחד
אלא – לאהוב הכי!

הבחירה למקד את אור השמש כולה מבעד לזכוכית המגדלת לנקודה קטנה על הנייר – מציתה לבבות.
מציתה אש שאור השמש האינסופי בכוחות עצמו לא יכול להצית.

וכך – הצמצום הופך לבחירה הופך להתרחבות
וכך – אפשר להגיד ללב – טוב. טוב שאתה פועם. טוב שאני כאן.
טוב שבגלגול הזה הסכמתי לאהבת אמת.

ואין שיעור לקדושה הזאת….

Read Full Post »

מאת: תמרה גיברשטיין

רוצה לספר לכם משהו עליי
שמצאתי לי בית
את הבית שלי, בתוכי, איתי
אני חושבת שהייתי אני בלי בית או שהיה בית בלי אני
כי נטשתי, הלכתי
לא אהבתי אותי באמת לא הקשבתי לי באמת, חיפשתי מישהו אחר שישמע
מישהו אחר שיאהב מישהו שיאשר
שיאמר לי מה הטעם
חיפשתי מי שיקח את כאביי את הפחדים שלי
מישהו להסתתר מאחוריו

והייתי לבד

גם בין המון אנשים הייתי לבד
גם בין אהוביי הייתי לבד ושנאתי אותי כעסתי, דרשתי ממני להיות מוצלחת, טובה, חכמה
דרשתי מעצמי להסתיר את הבכי את הקושי את הדיכאון
והתרחקתי עוד ועוד מהחיים וממני
הלב שלי התרוקן

מה שמדהים זה שבחוץ תיפקדתי, לא באמת אפשר היה לראות מה עובר עליי
אבל אני סבלתי
וככה לאט הסכמתי לבקש עזרה
וככה לאט הסטתי את מבטי אליי
וככה התחלתי להזכר מי זאת אני ומה רוצה באמת לעשות כאן בחיי
וגם שמתבלבלת וגם ששוכחת וגם שסוטה שוב, יש לאן לחזור
ויש אל מי לחזור

אני תמרה, אמא לסול אבינועם וים, בת זוג לגל
אוהבת ומאמינה ביצירתיות המופלאה של כל אחד בדרכו ושל דרכנו האנושית
אוהבת ומאמינה בקירבה, במפגש לב אל לב כבסיס וכמהות של היותינו כאן ולכל ריפוי שינוי צמיחה וגדילה של כל אדם

מתרגשת להזמין אליי למפגשים מרפאים

ריפוי שמתרחש מעצם הקירבה שנוצרת ביננו
בדרכים יצירתיות שמיוחדות למפגש הספציפי הזה
יש מקום רחב להביא כל מה שיש
פחד וכאב, דיכאון וחוסר טעם, יופי וכיעור
נצלול ביחד להביא אוצרות נשכחים של הנשמה
לביטוי כאן בחיים האלה

אני כל כולי (במיוחד אוהבת בדיבור בהילינג, קול, דמיון מודרך, מעוף אל האינסוף, צלילה אל המעמקים ועוד ועוד )
את או אתה כל כולך אם כל מה שהינך
והקסם המופלא שמסביבנו

תודה גדולה
תמרה -0575709735

Read Full Post »

לשמש לא אכפת
על מי היא מאירה
לשמש לא אכפת
את מי היא מחממת
ואפילו לא את מי היא ממיתה
ואפילו לא את מי היא מחייה
השמש מאירה
השמש מחממת
השמש זוהרת
בקרניים
של אור
מהמרכז והחוצה
השמש שוקעת
השמש זורחת
ונשארת
תמיד
שמש

אהובות יקרות שלי
שמשות זוהרות וזורחות
גם כשאתן שוקעות
אתן עדיין
שמש

מרגישה שהגענו למחוזות חדשים
חצינו את כל הגבולות
וראינו את הגיהינום
וראינו את גן עדן
והסתכלנו על כל זה
בעיניים פקוחות (ודומעות)
ובלבבות פועמים (ומתרסקים)
בלי למצמץ אפילו פעם אחת

גיבורות אהבה
אלופות אומץ
נפלאות אמת
וחסד
וטוב
והוד והדר
וחכמת אינסוף

מכשפוטובות ללא תמונות. ללא תיעוד.
ששום דבר לא צריך "להזכר" כי הכל חרוט בלבבות שלנו
מעתה ועד עולם.

אוהבת מאד מאד. מודה מאד מאד. מרגישה מבורכת.

חיוך
דמעה
מבט

פיול.

Read Full Post »