וואוו וואווו וואייוווהההה!
תודה!
תודה!
תודה!
אני מאושרת. ככה. הלכה למעשה. מאושרת.
גרמתן לי לאושר רב.
כמה כמה כמה אתן אמיצות
כמה אתן יפות
איך העזתן… איך???
חבורת מכשפוטובות בטירוף!
אחת
אחת
אחת.
הנה תראו דגימה – (המשך יבוא) –
This page has the following sub pages.
אני נוכחת
ישובה
בביתי הפנימי
מתענגת מניחוחות של שינוי אמיתי
שינוי אמיתי יש לו ריח מיוחד
כזה שמזרים את הדם החדש
יושבת על הכסא שלי
ומרוגשת מאוד
לבדי בבית
ילדיי ישנים
ויש שקט.
אני שומעת את השימחה שלי
שומעת אותה שרה בתוכי
אני יודעת איך להיות בעלת הבית.
אני רוצה להיות בעלת הבית.
אני רואה את הבית.
מרגישה אחת.
מחותנת עם העוצמה שלי. ונחה.
מרגישה מבורכת. מושגחת. ממש נוגעת.
אין לי כרגע מילים לתאר את אהבתי אליכן. גדושה בהכרת תודה. ובפליאה.
אהבת אמת.
רוני
אהובות שלי, יקרות כל-כך,
אני שמחה. שמחה בי. שמחה בכן.
שמחה ביצירה המופלאה שאנחנו רוקמות יחד.
שמחה בך פיולי, חברה שלי, שותפה שלי.
איזה דבר את יוצרת, אישה פשוטה ומופלאה שאת.
חזרתי הביתה המכשפה שאני, הכל-יכולה שאני
מלא חיים באו איתי הביתה
והבוקר, הדבר שהכי חזק לנגד עיניי זה האחריות
האחריות לטוב
אני ממש דבקה בה, כמו אישה דתייה
בוחרת בשימחה לקחת אותה
מבטיחה לכלכל ולפרנס אותה ולהיות נאמנה לה
סוף סוף אני מסכימה להתבגר,
להיות הגדולה שאני
הכל-יכולה שאני
מתחייבת אלי
ויש בי השימחה השקטה הזאת בפנים,
החיוך הקטן ומלא האהבה אלי
יש לי משען
ולא כי מישהו נתן לי אותו מבחוץ
יש לי משען כי אני בוחרת להיות
אחת כזאת שנשענת
אחת כזאת שלוקחת אחריות
אחת כזאת שאפשר להישען עליה
אני אוהבת אתכן בכל ליבי
תודה,תודה,תודה
רות
הי רות אהובה
קראתי אותך ובכיתי
ממש ממש
מאד מאד
עוד ועוד
דמעות
הי
אין לי ראש למילים ארוכות, ואתן מין מילה ארוכה שכזאת…
מרגישה שלא בא לי על המילים הפעם. וגם אין לי מילים למה שהיה. רק לשלוח לכן את התדר. תדר רוטט הישר מליבי אל ליבכן . תדר של כל המילים והרגשות והחוויות והפחדים והאומצים. אז ערב טוב לכל המאזינות ולכל הרואות ולכל החשות, אתן מכוונות על שידורי לב 3, הרי החדשות ועיקרן תחילה: עכשיו אתן!
נ.ב
ונעבור לפזמון:
בא לי לצחוק, ובא לי לבכות
בא לי עוגיות, וגם בא לי הביתה,
בא לי בימים
בא לי בלילות
בא לי לצעוק:
אני מכשפה
כולן :
בא לי לצחוק, ובא לי לבכות
בא לי לבכות עוד, תעבירי ת'טישו
בא לי בימים
בא לי בלילות
בא לי לצעוק:
עכשיו אאאאאאאאאננננננננננננניייייייייייייייייייייי !
לב 3 אהוב מאוד!!
עשית לי טוב על הנשמה!!!!
אלף שנה עברו מאז אתמול. שלגיה התעוררה מוקפת ב-13 מכשפות טובות. יותר שווה מגמדים, תודו
באלף שנה האלה קיבלתי חזרה את היכולת שלי להיות ממש ממש ביחד, את היכולת לדעת ולהגיד מה אני רוצה, את הידיעה שאני טובה באופן מוחלט ומושלם, את היכולת לתת אמון באהוב שלי, את ילדת הדבש המתוקה שלי, ואת הגישה אל עצמי על כל זיכרונותיי עם כל הכאב הלא ישוער שבהם, והם באים ובאים ובאים.
כל רגע של כאב שווה את זה. זה ריפוי. אלה נסים ונפלאות. זו קדושה. לא פחות.
אוהבת כל אחת ואחת מכן, אתן התגלמויות הטוב החוכמה היופי המסירות והעוצמה. אה נכון, וגם אני 🙂
לב-לב-לב-לב 3, תודה שחזרתן, ולשיר הבא:
עכשיו אני
כי ההיא הלכה
עכשיו אני כי הייתי מוכרחה (ההצגה נגמרה)
לתפוס מטאטא מלמטה למעלה
לעשות כישוף מלמעלה והלאה
עכשיו אתן!
מיכלי (3) אהובה איזה חיוך יש לך גדול
הגרי אהובה כמה אור בוהק מעינייך
רונקי את נוצצת הדרך לוקחת אותך כמו מדרגות נעות שזזות מעצמן
רות כל כך יפה לך הרפיון, השמחה השקטה הזו… כל כך משחרר להשען עליך
אוהבת אתכן כל כך כל כך
גאה ומתרגשת
פיול
השיר הבא מוקדש מכל הלב 3 לכל הבתי משפט בארץ ובקוסמוס:
השופט בן- זונה, השופט בן זונה!
* (זאת היתה הגרסא הקלאסית, ניתן לשיר גם בלשון נקבה)
אחיות יקרות.
מרגישה כאילו הכינוס התרחש במקום שלא נמצא על הייקום הזה,
בספירת זמן שלא קשורה לקצב החיים הרגיל.
נורא קשה לי לקחת את כל הקסם, התובנות והכישופים ולהביא אותם איתי
לכאן ועכשיו. כאילו המציאות הזו חזקה ממני ואני חוזרת לרפיון, נטולת אנרגיה,
פועלת על אוטומט.
אולי בגלל שהיה לי בוקר קשה עם הילדים ועם עצמי, אולי בגלל שהאחריות שלקחתי על עצמי – להיות אחראית ומחוייבת, כ"כ רחוקים מהשגרה ואולי פשוט בגלל שאני 'בזמן הזה של החודש…' – קשה לי לזכור, להרגיש ולהזדקף.
איך זה ייתכן – עוצמות כאלו גבוהות, הרגשת כל יכולה לעומת ריקנות וחוסר אמונה?
אני יושבת מול המילים ולא יודעת אם לשתף. זה רק הרגע הזה. אתמול היה אחרת ואולי עוד כמה דקות – הכל ישתנה חזרה.
רוצה הביתה! לבית שתמיד יישאר והוא לא תלוי מקום וזמן. לבית שהוא אני ולפעמים לא מוצאת את דלת הכניסה אלי. הבית שנראה לפעמים עלוב ומתפרק ולפעמים כמו צימר מפנק אבל זה הבית היחידי שיש לי. רוצה לבחור בו תמיד.
כל הזמן. לקעקע את הדרך אלי, כדי שלא אשכח אף פעם, שלא אתבלבל ואלך לאיבוד.
אליה אהובה. חסרת לי היום. רציתי לחבק אותך באמת. לא בחיבוקים הוירטואלים…
העניין הוא לא – לא להתבלבל או ללכת לאיבוד. העניין הוא למצוא מחדש כל פעם. ואז האיבוד לא אבוד.
אוהבת אותך מאד מאד מאד מאד
פיול
אליה אהובה,
לקעקע את הדרך חזרה אלי כל פעם
היא לפעמים דווקא בסלחנות שלי כלפי עצמי ובאהבה שלי אותי.
לפעמים קל לטעות, שהדרך חזרה אלי תיקרה אם אתעקש, אם אלחם, אם אפרוץ איזה גבול, אם אשתנה.
זה נכון לפעמים, אבל לא תמיד.
ניראה לי שעכשיו
יהיה לך טוב פשוט לאהוב. אותך. באמת. הכי שאת יכולה.
תהני ממש ממש מזה שאת את.
זה בית.
אוהבת אותך
רוני
אהובות ל כך כל כך
אני קוראת אתכן
והלב עוד רגע מתפצץ מרוב אהבה
החתונה הכי טובה שהייתי בה אי פעם
אני מאמינה
אני באמת מאמנינה
בשינוי שקרה
ראיתי
הרגשתי
נחקק בבשר החי!
עכשיו אני בבוקר שאחרי ירח הדבש
יודעת שהתחתנתי
התחתנתי עם עצמי
עם המקור לכל
ויש בי סוררת
אחת כזאת שמציבה שאלות וספקות כל הזמן
שבוחנת אותי
רוצה לבדוק אם אשאר בכל מצב
ממציאה סיפורים
על מה קורה ם בחוץ הגדול
ואני מרגישה תחילתו של מאבק
לא רוצה להאבק
לא רוצה להתאמץ
לא רוצה להוכיח
לא רוצה על הגדר יותר
רוצה בפנים
בתוך הבית
אני ואני
לנצח נצחים
חשבתי לבקש כאן עכשיו עזרה
כמו עצות איך לסלק אותה (את זאת הסוררת)
אבל רגע לפני
היכה בי רעיון מהפכי:
אני מזמינה אותה לגור אתי
בניתי לה חדר מיוחד בקומה העליונה של הבית
בו היא תוכל להמשיך לראות את הנוף
שלא תרגיש שסוגרים אותה באיזה מרתף חשוך
נותנת לה את כל המקום שהיא מבקת
רק עם טוויסט קטן אחד
אני בעלת הבית!!!!!
יש מקום לכולם
גם לסוררת…
נראה אולי אבנה אגף ילדים או מ יודע איה עוד חדרים צריך פה בבית הזה..
יש מקום לכולם.
העיקר
אני נשארת
מיכלי!!! יש!!! את מרגשת בטירוף!
רוני – תודה! עובדת על לקבל ולאו דווקא לשנות…..
פיולי – גם אתן חסרתן לי כ"כ!
לא מאמינה שאצטרך לחכות עוד שבוע עד שניפגש שוב.
מיכלי – כל הכבוד!!!
איך הגעתי לכאן? מספירה אחרת מניו יורק הרחוקה, נחתתי בארץ לפני שנתיים וחצי ומצאתי את עצמי קרובה מתמיד לחברתי רוני (בת יאיר) אך כה רחוקה. רוני חברת ילדות שלי, אהובתי ואחותי (הקטנה) אך גדולה. רוני שמדברת על ה"מכשפות" כבר שנה ואין לי מושג מה היא אומרת…עד שהבן שלי בן ה4.5 קם לילה אחד לפני חודשיים עם פחדים עזים מ"מכשפות". ואמר לי בעיניים חרדות "אמא עכשיו המכשפה הופכת את הלב שלך ללב של מכשפה" ואני מגיבה בחרדה פנימית אך עם רוגע אימהי "זה בסדר, הלב שלי הוא שלי" מבינה באותו הרגע, שאני צריכה להיות אחת מהן (מכן) בשביל להציל אותו מפחדיו ולהחזיר אותו הביתה..
בלידה של הבן הקטן שלי (עוד מעט בן שנה) אני נולדתי מחדש מתוך מקום אינטואיטיבי לחלוטין שאיפשר לי ללדת במים באופן טבעי לגמרי. הייתי עם עצמי כמו שלא הייתי לעולם. עם הטראומות, הייתי. עם הפחדים, הייתי. ועם הסקרנות וההשתתפות אני פה עכשיו. אז רוני (בולון) אני פה. אוהבת כל כך שאי אפשר. מיכץ'.
מיכלי הלב
לב גדול יש לך.
תודה על ההשראה
תודה שאת מזכירה לי.
מיכץ' בולון אהובתי!!
איזה מרגש לפגוש אותך כאן בבלוג
לא יאמן.
כאילו כל החלקים שלי, שבי, ממש מתחברים ומתאספים לכאן.
עכשיו כשאת כאן
כאילו הבאת איתך את הילדות שלי, את כל מה שהייתי מגיל 11
הבאת לכאן.
סקרנית ומרוגשת מהחיבור הזה שלך לתוך העולם המכושף שלי. ממש פנימה.
וזה גם מפחיד אותי,
כי זה כאילו עולם אחר שלי רואה אותי ככה, בלי שום הסתרות של שום חלק בי.. חשופה חשופה ומוחלטת. מפחיד…אבל אולי הגיע הזמן…שכל החלקים יתחברו..
אוהבת אותך מאוד ולנצח.
רוני
הי אהובות,
התלבטתי אם לכתוב או לא…
בסוף חשבתי רק לשתף…
יש בי מין עצב שעלה מאז חזרנו…
בעצם הוא התחיל משבת מתי שהוא בבוקר- צהריים…
עצב, או אולי כובד…לא מצליחה להבין בדיוק מה אני מרגישה…
אבל משהו נמצא שם, מעיק…
עדיין לא הסתכלתי עליו…על אותו משהו מעיק..
רציתי לומר לכן, מקסימות, שלמרות שלא באתי למרכז בכינוס,
הרגשתי שאתן מאד רואות אותי
מרגישות אותי
ועל זה אני אומרת לכן תודה גדולה.
חיבוק,
סוזי.
סוזי מתוקה, טוב שאת משתפת. על מה העצב? למה את עצובה? מה כבד עליך? מה מעיק עליך? ספרי. אנחנו שומעות.
יקרות אהובות,
גלים גלים אני נשטפת
יש גלים גבוהים
יש זרמים תת-קרקעיים
ויש גם חוף מבטחים.
כל-כך אני רגילה לעלות על גלים
ולשקוע במערבולות וזרמים
כל-כך רגילה בתנועה הדרמטית
משיא הגל, לעוף, לגעת בשמיים
לשיא התהום, לשקוע מתחת למים
בכל ליבי ונשמתי מבקשת עכשיו את חוף המבטחים
לעמוד על החוף ולהביט לאופק
להרגיש את האדמה היציבה מתחת לרגליי
ולעמוד שם הרבה זמן
הרבה נשטף אל החוף בימים האלה
זרמי המים מבקשים לקחת אותי פנימה
אל הגלים, אל המצולות, אל ההרגלים
ואני מבקשת להשריש שורשים,
להתרחק קצת מהחוף
למקום בו יש אדמה טובה
כזאת שצומחים בה אנשים
אני מרגישה אתכן, אותי,
את העצב, הכאב, הבילבול
לצד השימחה והכרת התודה
אני מרגישה ורוצה בנו עוד.
אולי נפגש?
מפגש חברות מכשפות
כמה בקבוקי יין והרבה צחוקים ודמעות
רוצות?
אני רוצה, מזמינה את מי שרוצה בשישי בערב
אפשר אצלי…
רותה
אני מאוד רוצה לבוא. צריכה למצוא סידור לילדים.
בודקת ת'עניין
רות אהובה,
נשמע רעיון מדהים –
מפגש חברות-מכשפות. הגיוני!
אנסה להגיע.
חיבוק גדול לכולכן!
.
כן
לא יכולה לצערי. קאישי וגו אינם שישי שבת. לבד עם הקטנות.
תותקי אהובה.
אני מאד רוצה לבוא.
בשישי לא יכולה.
אני יכולה בשבת.
מתאים?
וואו. טוב. יכולה להגיד איזה ריפוי מדהים והשבח לאלה והכל יהיה טוב. ועדיין יש חלק שהוא כזה:
הימים חולפים ואני מרגישה כמו חייזר עם גור. אוקיי אני פה בפלנטה, יש לי ילדה מתוקה מתוקה. ו….???? מה עושים פה?
או במילים אחרות, לא מצליחה כ"כ להתמודד. מי יכין לי אוכל? מי יקום בבוקר אם לא ישנתי בלילה? גבי עוזר כמה שהוא מסוגל. יש דברים שהוא לא עוזר בהם. זה לא מספיק לאיפה שאני.
לפעמים קשה מאוד מאוד. העייפות היא איומה. יש רגעים שיכולה יותר ויש שפחות. מזכיר את איך שהייתי אחרי שסילאן נולדה.
אז מקסימום אני יכולה להגיד לכן אחיותי היקרות שמסובך לי מאוד כרגע. ולא תמיד אני יודעת אם מותר לבקש ומה לבקש.
כל יום שעובר אני מבינה יותר שזה היה באמת כמו לעבור ניתוח ויש תקופת החלמה שאורכה לא ברור. נראה לי שככל שאסכים למצב ככה אחלים מהר יותר. אבל גם להסכים זה לא פשוט.
הרבה אני לא מבינה ולא יודעת. גם לא איך לסיים לכתוב.
אז באהבה
הגר
הי הגרי נדירה שכמוך
בא לי לשים לך רטיה כזאת ספוגה ריפוי איפה שכואב
ובכלל לא הייתי ובכלל לא יודעת איפה כואב
אבל יודעת את אפקט המכשפות
כמו כוס קפה שחור שעומדת איזה זמן וכל הבוץ למטה שקע
ואז באה כפית ומערבבת ככה טוב טוב
והכל צף ונדמה עכור
ואם קצת מחכים ועם קצת סבלנות
הבוץ שוקע חזרה
רק למקום טיפה שונה ולא בדיוק אותו דבר
אבל הצלילות חוזרת
ואיתה הטעם
סיוני
את משוררת
כל כך מעט מילים בשביל להגיד כל כך הרבה
הגרי
בדיוק לזה התכוונתי
אהבתי
זהו בדיוק מה שזה .
להכריז בקול רם, לספר לעצמך לאהובייך שעכשיו עסוקה רק בהחלמה ובהבראה
הזמן שנדרש לשם כך, הוא הזמן שנדרש לשם כך, להרשות את זה
בלי להלחם בזה, עם להתמסר לזה.
ולקבל הרבה הרבה עזרה .
טוב לטפל בגוף – לקבל טיפול פיזי,
לאכול ולשתות טוב בריא….
לדאוג לבסיס להזין ולטפח שיתחזק.
ומעבר לכך מה את צריכה?
(בבישולים אני טובה , אם רוצה לבוא להתייעץ….)
אני לרשותך.
קרן.
סוזי
אני שומעת את הקול שלך
אני שומעת את המחשבות שלך
אני רואה אותך .
את אהובה כל כך.
סוזית שלי…
בטח שעצוב וכבד.
בטוח.
קרן
בנות יקרות אהובות כל כך,
מאז המכשפוט (עבר רק שבוע? כמה לא יאומן..) יכולה רק לקרוא.נכנסת לבלוג קוראת אתכן, מזדהה,בוכה, נזכרת, נאטמת.לא מצליחה עדיין להוציא החוצה,ובכלל – לא מצליחה.
הגרי אהובה, כמה את רכה, כמה טהורה. מרגישה אותך, את הכאב, את חוסר הנשימה,
רוצה להגיד לך שהכל לטובה.ושמותר – מותר להיות עייפה, מותר להיות עצובה. גאה כל כך בכל מה שאת עושה.
וסוזי מתוקה מתוקה, איך התפספס לנו המעגל השבוע.. כל כך רציתי לחבק אותך, לשאול אותך – מה שלומך? ומה קורה איתך? לשמוע ולאפשר, ולהשלים את שהתחיל.
ובנתיים אני עוברת תהפוכות. המערבולת ממשיכה לסחוף אותי. חזרתי הביתה מפורקת. בהתחלה לא הבנתי, הייתה ציפייה שאגיע הביתה ושאז הכל יירגע – אחרי כל מה שהיה. ולא, לא נרגע. רק נהייה יותר עכור ויותר מסובך, ופתאום שוב הבלבול, ופתאום יוצאים עוד ועוד דברים.קשיים שלי,דברים שלו. דברים שלנו.
מרגישה מאוד מאוד לא ברורה.
משהו בי מרגיש שלא הסתיימה העבודה,שנשארו הרבה חורים פתוחים, שהשאגה שנשאגה והריקוד שהתפרע רק דגדגו את קצה קצהו של השגעון, ושיש שם עוד כל כך המון. ושכאילו (שוב) נתקעתי באמצע. כי הצוענייה עדיין לא הגיעה במלואה,
ואילו הפולנייה כבר לא יכולה לעשות את העבודה.
ורק ההיא שהכל קריטי בשבילה, קצת השתנתה- היא עדיין כאן, אבל יותר רפוייה, פתאום שמה לב שאני יותר מאפשרת, יותר זורמת. עדיין לא במאה אחוז משחררת, אבל כבר פחות אוחזת. גם פה לא נסתיימה המשימה.
וזוכרת גם את כל הרשימה הארוכה של המקומות והתחושות שנלקחו בשנתיים האחרונות. וכל כך רוצה להחזיר אותם בחזרה. רוצה להפסיק להרגיש מרוקנת וחסרה. רוצה את ההיא – המלאה, היודעת, הרפויה.
אז זהו, זה המצב.
נותנת לזמן זמן.
תודה תודה שאתן כאן!
אהה – ומה קרה אם המפגש? היה?אשמח להגיע אם תאריך אחר ייקבע.
יקרות שלי אחיותיי המכושפות
ביום ראשון הקרוב
אני חותמת על הבית החדש שלי.
בית אמיתי
יושב על אדמה טובה
מחכה לי, ולשילה ואליה
שניכנס.
עוד שלושה חודשים בדיוק
אני מתעוררת בבית מתוק
ברחוב אליהו 10
בשכונת נווה רותם
בפרדס חנה.
חלקת אלוהים קטנה. להוקיר ולטפח. לגדל ולהצמיח.
24 שעות לאחר סיום הכינוס האחרון
בו ביקשתי לעשות לי בית
בו העזתי להגיד מגיע לי
בו התחתנתי עם העוצמה שלי –
קיבלתי.
חיפשתי שנה. מצאתי ביום.
תודה לכל אחת מכן
אתן חלק בילתי נפרד מהניסים שלי.
אהבהאהבה ותודהתודה
רוני
וסבתא שלי היתה אומרת על זה:
"מסתבר ששווה להתאמץ לפעמים…. כל הסבל הזה, היה שווה?… כנראה שבכל זאת עם הכישופים האלה אפשר לקנות במכולת…נו, לפחות יש לך בית, בעל אין, מקצוע אין, תואר, משהו… לפחות בית… את בטוחה שלא עבדו עליך? למה דווקא בפרדס חנה? עד שלא יהיה חתום אני לא אאמין, נו, מה רצת לספר כל כך מהר?… זאתי תמיד מגישה עוגה חצי אפוייה… גם את התואר לא סיימה – היה לה קוצים בתחת… ומי ישלם על המשכנתא??..".
ואני אומרת – כל הכבוד רוני. ביקשת – קיבלת!.
וגם – בקשי עוד!
אהבתי האינסופית לך!
בוקר מוקדם מוקדם
ממהרת להתארגן לעוד יום (בכלל רוצה רק לישון)
בדרך לבדיקות דם
הראש קודח
הלב מלא בשאגה אדירה
אני שואגת ושואגת בלחש מחריש אוזניים
את השאגה שכלואה בי
ומקווה שהוא ישמע
שחרר את עמי……………..
פעם איש זקן אחד, קצת מחורפן פנה אל ליש,
{בעודנו חופרים בור בחוף הים} ואמר לו:
"אימא שלך תחפור את העולם בשבילך….
תחצה את כל הארץ עד הצד השני".
אני לא פוגשת את הילד שלי כבר שבוע ימים
הוא מתגלגל
ואני עסוקה עסוקה עסוקה
ואני מחזיקה מחזיקה מחזיקה
אני קוראת את דברייך רוני
ואני יודעת
כמה את מאמינה.
כמה את אוהבת ,
כמה את חפה מציניות.
בעומק העומקים
רואה תמיד את רגע ההיפוך כאפשרי
מביטה לי בעיניים ואומרת: "הבית העגול לא מאויים מבחוץ"
הכל בסדר !
"הבית העגול יכול , אם ירצה להמשיך ולהתקיים
{על אפו ועל חמתו של חיים געש}"
את כשאת אומרת לי על הדברים הטובים שעוד יקרו
את אומרת מתוך הידיעה הברורה
בדבר הטוב שמגיע לטובים יותר מבכל
היא זאת שקנתה לך בית
כי את יקירתי – מכשפהטובה טובה פלוס פלוס
ומה שאת אומרת קורה לך.
תודה שאת
בעולם שלי
באת ללמד אותי ולהזכיר לי.\
אמונה מה היא
אני אוהבת אותך
קרן
רוני שלי, בולונז כזאת!
נ נח נחמ נחמן מאומן???
או ר רו רוני בת יאיר???
Definitely רוני!!!
יאיר עכשיו גאה, מרים את ראשו השמוט ואומר, רונצ'ו כל הכבוד!!!
אני מרגישה אותו, רואה אותו, מרגישה אותך ורואה אותך!!
אהובה שלי אין ממני מאושרת לראות אותך מכה שורשים עם שני ילדייך היקרים.
כן יהי רצון!
שלך כי את ואני כל כך!!!
מיכץ'
רוני אהובה!
כמה שימחת אותי!
איזה כייף שמצאת את הבית שלכם,
זה שחיכה שתמצאי את המפתח שלו.
כ"כ הרבה תנועה מתרחשת מאז הכינוס.
גם סביבי וגם בתוכי.
זהו. אתמול הגשתי את התפטרותי מהחנות.
יותר נכון – כמעט צרחתי את זה מרב שזה כבר
התבשל בתוכי. או כמו שהגרי אומרת –
לא הייתי בשלה – הייתי כבר רקובה.
אז זהו!
אני מרגישה הקלה עצומה וגאווה על הצעד
ה'חסר אחריות' – הכי אחראי שעשיתי בשביל עצמי בזמן האחרון.
הרגשתי שאני חייבת להפסיק לאחוז באשלייה של 'ביטחון כלכלי'
ולהרשות לעצמי לפרוץ קדימה. לתת לעצמי ול'אננס' הזדמנות
אמיתית לצמוח. בלי רשתות ביטחון מזוייפות. בלי פחד ממה יהיה.
להיפך – אמונה ואמון מלא בטוב שיבוא ומגיע כבר.
אז כמו שרוני הזכירה לנו – ניסים קורים!
או במקרה שלנו – כישופים 🙂
תודה אהובות – מתגעגעת אליכן……..
ברכות אליה אהובה
אני כמובן מתפללת להצלחת האננס.
ויודעת שעשית נכון.
ישר כוח
קרן
מצטרפת לברכות!
מזל טוב אליה!
שנה טובה
ברוכה היוצאת מעבדות לחירות
ובמקרה שלך – ככל שתהיי יותר חופשייה כך תהיי יותר עשירה
בקשר ישיר ובלתי אמצעי!
אהבתי הגדולה והמתרגשת אליך
פיול
מזל טוב לכל המכשפות הטובות באשר הן!!!
ובאשר אלי…
בימים האחרונים מרגישה מוקפת אהבה
אהבה על עצם קיומי
אהבה ללא בקשת הוכחה
אהבת חינם
וזה מאד מאד נעים.
ממש.
נעים.
רוצה להקדיש לכן שיר
שמדבר על כך שהעולם סובב על ציר אהובים
שבעצם המהות של העולם כולו, ואנחנו בתוכו, היא האהבה.
חיבוק לכולכן אחיותי היקרות,
סוזי.
ברכות מבורכות רוני ואליה על הקסמים הממשיים שאתן עושות לביתכן-לכן ועל אלה שעוד יקרו בזכות האמונה והאומץ והיופי שלכן
אהבה גדולה
אהובות,
איזה כיף!!
רוני אהובה-
יש לך בית!!!
מגיע לך הכל מהכל ועוד ועוד ועוד!
ואליה-
שמחה בשבילך, מרגיש כמו צעד ענק אליך!
וסוזי אהובה, כמה מגיע לך להיות כך מוקפת אהבה!
אני מרגישה שהאבק שקע מאז המכשפות
ותמונה חדשה וטובה מתבהרת
תחושה שהכל מתיישב למקומו
אני לוקחת אחריות על חיי
וזה ממלא אותי שימחה
פתאום יש לי מלא כוח לעשות המון דברים
וככל שאני עושה יותר,
כך נהיה לי יותר כוח.
הפוך על הפוך…
אולי צריך להחליף את השם מ"בי"ס למכשפוטובות"
ל"בית ספר לניסים"….
מלא מלא אהבה לכולכן
רות
תודה לכל המברכות – המבורכות!
סוזקי אהובה – בדיוק היום אחה"צ נכנס לי השיר
הזה לראש ונשאר.
והנה גם את – חשה את האהבה הזאת
מקיפה את לבבך בתפילה.
"…כל שנפרד – ישוב להיות אחד"
אוהבת אותך יקירה!
(והמכנסיים עדיין מחכים לך….:-) )
אהובות יקרות שלי
תודה מליבי על הברכות והאהבה
כולכן רוקדות איתי