Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘תודה’

מחברת

כשהתעוררתי בבוקר סיטה כבר היתה ערה. היא הראתה לי את הציור שציירה ושאלה – את מבינה מה זה?
בבת אחת התמלאו עיני בדמעות. ברור שהבנתי. בציור של סיטה היתה מחברת שבה היתה מצויירת מחברת שבה הייתה מצויירת מחברת וככה עד אינסוף…
כשהייתי ילדה הייתי עושה עשרות ציורים כאלה. אותי מציירת אותי ובציור רואים אותי מציירת אותי מציירת אותי וככה עד אינסוף…
כשהייתי ככה מציירת הייתי צוללת עמוק עמוק עמוק. למחוזות של כישוף של זמנים מעורבבים של עבר ועתיד של אינסוף אפשרויות.
הייתי מתמלאת בתקווה ובאמונה בלי לדעת להסביר בכלל למה. רק מאוחר יותר הבנתי שככה פגשתי אותי מזמנים אחרים ויכולתי להקשיב ללחישה שנותנת תקווה לעתיד. שמסבירה לי את העולם הזה ואיך בדיוק אני נקלעתי אליו ולמה דווקא ככה. לא ידעתי להגיד מילים על זה. אבל הרגשתי. כל כך חזק וכל כך ברור עד שמוחשי לי עד עצם היום הזה. עד שמשרת אותי כמעט בכל כישוף ובכל פגישה גם כשאני כבר כמעט בת 50.

לפעמים כשעושים כישופים חוצי זמנים – הולכים אל ילדה שפעם פעם… ולוחשים משהו באוזנה, או מראים לה דרך, או משתילים איזו הבנה או תקווה או אמונה בזמנים ההם, שיעזרו לה להגיע לזמן הזה. אבל בעצם, הגענו לזמן הזה כשיש באמתחתנו כישוף שנעשה פעם פעם כשאשה הלכה אחורה לילדה שהיתה ולחשה לה משהו שעזר לה להגיע לזמן הזה שבו יש אשה שפעם היתה ילדה שמישהי לחשה לה..

זה בלתי נתפס ההתרחשות הזאת בעת ובעונה אחת, בכל הזמנים.

ככה כישופים

ככה נשים

בעת ובעונה אחת. הכל מהכל. הכי למעלה והכי למטה. הכי סתמי והכי משמעותי. הכי מרגש והכי מייאש.

ככה אני

ואת?

כשכתבתי את השירים לילדים וחשבתי מה אני רוצה לתת להם היה לי ברור שכישוף הזמנים הזה חייב להכנס אבל לא ידעתי איך.. בלי שישמע מוזר.. אז כתבתי את השיר הזה – "מחשבות" וחשבתי שבטח תהייה איזה ילדה או ילדות או ילדים שישמעו את זה – וזה יריח להם מוכר.. ניחוח לא מוסבר של הבית שמחכה להן כשיגדלו. ואולי בלי בכלל להבין ירגישו לרגע שיש עוד ילדה שדומה להם, והם לא לבד.

Read Full Post »

את יכולה לבחור, תבחרי לשמוח. את יכולה לרצות, תרצי את טובתך. את יכולה להסכים, תסכימי לסלוח. את יודעת לאהוב, תאהבי את עצמך.

את יכולה לגרש, גרשי את הפחד. את יכולה לוותר, ותרי על הבושה. את יכולה לנסות, נסי גם ביחד. לפעמים זה אפילו נעים להיות חלשה.

את יכולה לגלות, גלי את הקסם. את יכולה לתפוס בקצה של החוט. הברכה תרד עלייך כמו גשם, חלומות הם גם חלקי מציאות.

יש בך ניצוץ של אלף שקיעות וזריחות, יש לך זמן והוא קורה תמיד רק עכשיו, יש בך יופי של אלף שנים לפחות, עמוק בעיניים שלי תצליחי לראות.

תודה לכן אהובות יקרות כל כך כל כך. שכל אחת לחוד ושכולן ביחד. שיכולנו לחבק כל כך הרבה כאב, שנזרקה האבן שהאדוות שלה ימשכו עד הנצח.

שתבענו נקודה בזמן של סוף הניתוק ותחילת החיים שהבנו את הסופיות והסכמנו לכאוב אותה ושאתן בוחרות. עכשיו. ועכשיו. ועכשיו. ובכל רגע מחדש – להרוות את נשמתכן בטוב.

ת ו ד ה מעומק ליבי.

1DSC_9836 DSC_9745 DSC_9749 DSC_9763 DSC_9771 DSC_9795DSC_9777 DSC_9793  DSC_9796 DSC_9798 DSC_9801 DSC_9802 DSC_9803 DSC_9804 DSC_9811 DSC_9812 DSC_9813 DSC_9823

10629814_10203684423567860_440021579896418133_n10593217_10203684424047872_3719860004373830954_n

10502536_10203684422487833_7817697440356679849_n

10547532_10203684422247827_2287488908036621811_n

DSC_9867 DSC_9863 DSC_9857 DSC_9851 DSC_9850 DSC_9832 DSC_9831 DSC_9827 DSC_9817 DSC_9806 DSC_9799 DSC_9792 DSC_9791 DSC_9770 DSC_9766 DSC_9765 DSC_9764 DSC_9748 DSC_9868

18 19 20 21 22 23 24 25 30 31 32

DSC_9757

1 2 3 4
(עוד תמונות בהמשך)

Read Full Post »

יש מקומות בהם המים זורמים. בהם לא צריך לפתוח את הברז כדי שתתחיל הזרימה ולא צריך לסגור אותו אף פעם. כי תמיד יש מספיק. טהור. וצלול. ומרווה.

ואנחנו כאן, מתעקשות, לפעמים בלי להבין למה דווקא כאן, לפעמים בלי להבין למה דווקא אני, למה דווקא לי זה קרה, למה דווקא עכשיו… מתעקשות. להרוות את נשמתנו בטוב.

למה?
ככה.

כי נשים שיודעות לידה ומוות ולידה ומוות ולידה מחדש שוב ושוב ושוב ככה עושות. עפות למחוזות של הלב. מחוללות שינויים. בחיים שלנו. בחיי משפחותינו.
כי נשים יודעות לצאת מעבדות לחירות. כי נשים מרגישות את הכאב והצרימה והצריבה כשאין קירבה או כשהקירבה מזוייפת.
כי נשים מחבקות כאבים מתוקף קיומן. מתוקף מהותן.
כי נשים חומלות וסולחות ומסכימות אינסוף פעמים לתת אינסוף נסיונות למי ולמה שהן אוהבות.
כי נשים ככה.

הרווי את נשמתך בטוב.

10486462_676174229131706_3633525226679121788_n

Read Full Post »

שוב אני כאן אומרת מה שליבי שר
שוב…

יום ועוד יום
חיה ללא ספק
יום ועוד יום
גם כשמתרסקת
יום ולילה
בלי לעזוב אותי
יום ועוד יום
מרווה את נשמתי בטוב

מעגל סיום נשימהות פרדס חנה – 2014
מבדילות בין קודש לחול
בין טפל למשמעותי
בין שטחי לעמוק
בין סתמי לקירבה

מעגל שלא התחיל אף פעם ולא יגמר לעולם
מעגל שכולו לב

תודה יקרות שלי
אהובות כל כך כל כך

9a
9

104

102

101

100

90

80

72

70

60

53

52

51

50

41

40

39

37

36

35

34

31w

31q

31

23

22

21

20

18

17

16

15

14

13

12

11

10a

10

 

8

7a

7

6b

6a

5

4

3a

3

2

1

 

Read Full Post »

מאת: קרן פרננדס

 

נשימהות
נושמת עמוק אל קירבי את המהות הזאת
המהות של נשים שמכילות עוד ועוד ועוד

בתוך ימים של כאב עמוק שלובש ופושט צורות בעוצמות.
מהות נשית מכילה ומכילה ומכילה
כמו אמא טובה שאוהבת בלי שום תנאי
שמאפשרת להכל להיות ואוהבת ואוהבת בהכלה אין סופית

בתוך ימים כאלה של כאב עמוק נמצאת מוכלת לעומקו ע"י נשים ועוד נשים
ע"י האשה שאני, ע"י האשה הגדולה האחת שנמצאת בכולנו.
במהות-בנשימה-בנשימהות.

והיא רבת חסד האשה הזאת.
והיא עוטפת אותי ומלטפת מכאוביי
ואומרת לי- כן,כן,בואי באשר תהיי.
כמו אשה ליד אשה בעת לידה
רואה את כאבה את יופיו את עוצמתו.
מזילה איתי דמעה ומשתתפת איתי בכאבי.
נותנת לו מקום ועוד ועוד
מרפאה ומרפה
זאת המהות הנשית.

תודה לך.
את ואת ואת , תודה על קיומכן
תודה על רחם של חמלה אין סופית.
על רחם לגדול בה ולהיות מוזנת באהבה- מזון מלכות.
תודה על כל הרוך הזה, על הנוזליות
על המים והדמעות.
תודה על השיקוף הזה של מהות שחיה בקירבי- קרוב קרוב
שמנשימה אותי חיות
בימים כאלה של כאב רוטט.
תודה על היופי הזה שמשתקף אל תוכי
והוא אני והוא את
והוא אין סופי.

"אני האם הטובה
אשאר איתי עד שארדם
בלילות המתארכים" (לונה)

23 (2)

Read Full Post »

אז כמובן שהייתי חייבת לצלם

???????????????????????????????
???????????????????????????????

וגם ובמיוחד –

המסע להשגת הנסיכה – סיפור הלידה של אביטל

בתי התינוקת הנסיכה שנולדה ביום שוויון האביב

20.3.14 בשעה 23:32

כפי שנכתב על ידי מירה

אז מוזמנות להכנס לקרוא בעמוד החדש – הלידה של האביטל

 

Read Full Post »

עמוד חדש – מכשפוטובות חורף 2014. תמונות בהמשך. מוזמנות מאד.

Read Full Post »

Older Posts »