Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘קסם’

וזה הדף השני. תקשור של מעגל נשים. כל אחת כתבה ואז הקראנו בסדר "אקראי". הנה כאן. מוזמנות מאד להוסיף את שלכן ולהזין את המעגל ולהיות ניזונות ממנו. והפעם – "להפסיק להסתתר מאחורי עצמי".

להפסיק להסתיר את עצמי

כי אין שתיים אני, כי זה לא סותר, כי אם אתן את המקום לי בגלוי, ברגוע, באהבה – אולי אפגע, אבל אולי גם אשמח מאד ואצחק מאד ואתרגש מאד וארגיש את הלב שלי רוקד. זה כמו לזוז לעצמי מהדרך, זה כמו לא לעשות את עצמי, אולי אפילו לא לזוז בכלל בכלל, אפס מאמץ. ואז – מה – יש – הכל אחת גדולה כמו בלון ענק שמכיל כל מה שיש, מייד, לפני ההבנה. שכל כך הרבה כח יש להעמדת הפנים, להתבוססות בידיעה, השענות על על איזורים בטוחים, של עזרה לאחרים. שאני ועצמי יכולות להיות אחד, שאני ועצמי יכולות כבר לא להפרד, שאני ועצמי חברות, שאז הפנים והחוץ והחושך והאור הופכים להיות בהתאמה. שאז נוצר תואם בין כל המרכיבים והעוגה טעימה טעימה. לחשוב שיש משהו לעשות, לחשוב שצריך להתארגן, לחשוב שצריך לחשוב, שמשהו לא כשורה. לחשוב שהנה הנה תכף יגלה, לחשוב שאני מכוערת, מלוכלכת, לחשוב שאני רעה ונוראית, לחשוב שאני לא אהובה, לחשוב שאני לא ראויה, לחשוב שאני… להפסיק להסתתר מאחורי עצמי ולחשוב שאני…! אני כבר לא צריכה את זה. כבר לא רוצה את זה. רוצה כל כך משתוקקת ומתאווה להתגלות, להתפשט. לבוא, לעוף, לרקוד, לצעוק, לשיר לצווח. להיות האחת שהיא אני, שהיא הכל, שהיא אני אני אני אני…!  כי זה כבר לא מצליח ממילא, כי את באמת לא יודעת כלום אז אין מאחורי מי להסתתר, כי הבלבול הוא תהומי, כי הקרקע יציבה, כי ממילא את לא מצליחה להסתיר לא ממך ולא מאחרים, ואם זה כבר שם, אם את ממילא ניצבת בחזית של חייך, תחת אור הזרקוקים, עם רגליים רועדות, אז לפחות להיות, לא?

מודעות פרסומת

Read Full Post »

כאן התקשור הראשון. הצבע של הכתב מתחלף בכל פעם שאשה אחרת כתבה. לא ראינו מה כל אחת כתבה ופשוט הקראנו את זה כאילו בהמשך אחת לשנייה. זה היה קסום ומופלא והלך ונבנה במהלך הדפים. זה הדף הראשון. בכל פעם נפרסם דף נוסף. אם מתאים לכן לכתוב בתגובות מה הינשוף אומר לכן – זה יהיה נפלא. המעגל יוכל להמשיך כאן. אפשר לעצום עיניים, לנשום עמוק, לראות רגע את הינשוף ולהסכים לכל הקולות לעבור דרככן ופשוט לכתוב "כי הינשוף אמר לי…." ומכאן – הדרך פתוחה. תודה ובהנאה ובחיבור לאינסוף נשים מכל הזמנים.

ינשוף צייר

אני יודע את כל הסודות. אני יודע את שמעבר, את שבחשכה. אני יכול ללחוש לך אותם בכל רגע שתחפצי. אבל את שכחת אותי. שכחת את החלק שלי בכח שלך. שכחת ללכת לבד ביער בחושך ולפגוש את הירח. כי הינשוף אמר : ״בואי, את ואני חברים. בואי.״ הינשוף אמר החכמה היא השקט שבתוכי, יש לך אותי תמיד. אני אחכה לךגם אם תרחקי מאד תוכלי לקרוא לי ומיד תשמעי אותי מאחוריך.  כי הכל הכל כלול. כי הינשוף אמר שאני יכולה לסמוך עליו, על עצמי. כי הינשוף אומר לי כל הזמן אבל לא תמיד עוצרת להקשיב….שבאנו לפה בחסד גדול, שכל העולמות וכל המחשכים וכל הכמיהות הן לאור אינסוף. הכל ממנו בא ואליו חוזר. וכל מה שנדמה  שאיננו כשורה כלול בתוך החלום המופלא הזה. וכדאי שאקשיב יותר טוב, שארים את הראש, שאדע שאני חלק מטבע שהוא חלק מאמת אחת גדולה, שאהיה רגע בשקט ואקשיב לקולות השקטים, הצלולים, העמוקים, אלה שמספרים את הסיפור של החיים האמיתיים כאן ושל החיים שלך בתוך כל זה. והינשוף אמר שאזכור שהחכמה באה מבפנים ולא מבחוץ. ואני שמעתי. והוא אמר את מה שאף אחד אחר לא אמר. והינשוף שר את שירו של הלילה, של הכוכבים, של השמש, של העננים. הינשוף לוחש בסתר בין כל האנשים בין כל הדברים, בין כל הרחשים. ומספר לי את כוחי  ואת סיפורי, שומר סודות שרק לו ולי. בסתר הלילה הוא לוחש שיר של ידע של כאב של אהבה. צאי יפה, את יכולה למצוא לך מקורות הזנה, מה ממלא אותך חיים, מה החיים בך, בואי בואי. אל תפחדי, את לא לבד. יש סביבך מעגלים ועוד מעגלים של נשים ואנשים שרוצים את טובתך, שנימצאים איתך תמיד. אל תפחדי לשחרר. לשחרר וליפול. לסמוך שיהיה מי שיתפוס ויחזיק אותך. את לא לבד. תאמיני. תשחררי… כי הינשוף קרא לי, מתוך היער בחשכה "עכשיו זה עכשיו" גם אם תעצמי את העיניים ממש חזק, גם אם תסתובבי ותדשדשי בבוץ, גם אם תתכווצי ותגידי שזה גדול ומפחיד, גם אם תרצי מאוד מאוד את המוכר את מה שכבר ידעת, גם אם תלחצי חזק על האוזניים ותמלאי את העיניים בדמעות, "עכשיו זה עכשיו" זה הזמן, הרגע, "שלך" לא אחר כך. כי הינשוף אמר לי וקרא בואי לחשכה יש שם הארה . בואי אל הפחד כמו מתוך דחף ותתמסרי גם לך יש כנפיים וגם לך יש עיניים אפילו בגב וגם בלב וגם בריאות .והינשוף אמר שבעצם אין זמן ואין מי שסופר את צעדיי ומחכה בקו הגמר ,תדעי הוא סיים – שאת ינשופה בעצמך יודעת לעוף מלאת חכמה לא צריכה להדמות לכלום או לעשות איזו מחווה ,כמו שהינשוף הוא בסך הכל ינשוף ומעולם לא חשב להיות איזה זבוב …

Read Full Post »

אני.
אשה.
יודעת.

אני אשה יודעת
יודעת את כוחותי, יודעת את דרכי
יודעת את הטוב שלי
יודעת את הטוב של אהוביי.

אני אשה גדולה
גדולה כדי להכיל את כל כוחותיי
מכילה את כאבי, מכילה את פחדי
מסכימה לחבק כאבים ופחדים של אהוביי
מסכימה להסתכל לכאב בעיניים ולעבור דרכו
למקום הגדול יותר שלי
וכך שוב ושוב עד אין סוף

אני אשה קרובה
אני מתבוננת בעיניים, בלי למצמץ
ומסכימה לצלול לתוך קירבת אינקץ
אומרת אותי, אומרת את ליבי
מסכימה לפגוש לבבות נוספים
מאפשרת מפגש בלי קרומים, בלי מסך
קרוב קרוב קרוב.

אני אשה יפה
בפנים ובחוץ
רואה את כל חלקי, בלי השוואה ובלי מידור
מסכימה להיות אני ולהתפעל מהקסם הייחודי הזה
שאין שני לו, שאין עוד אני. אני אחת ויחידה.

אני אשה טובה
ליבי זך וטהור ונקי
כוונותי טובות
ונדיבותי היא חומר מרפא, משמח ומזין
ממנו צומחים חיים אחרים
ממנו צומחת אני

אני אשה נוכחת
ישובה במקומי. ישובה במרכז עצמי.
ישובה במרכז חיי.
הכל קורה בתוכי. הכל קורה מסביבי.
אני לא מתאמצת ולא ממהרת
הכל מגיע אלי. בקלות, בפשטות ובנוחות.

אני אשה אמיצה
הולכת באומץ בדרכי
לראות מקומות אפלים,
לרפא כאבים של חיים שלמים
להעז להמציא את החדש,
שוב ושוב ושוב

אני אשה חכמה
מסכימה לראות בין השורות ובין המילים
חכמה להבין את שלא נאמר
חכמה להרגיש את האמת של הלב
חכמה להיות סבלנית
ולהגיד את שראוי שישמע
את המרחיב והמרפא והמזין.

אני אשה אוהבת
אהבתי היא החומר המחייה אותי
המחייה את אהוביי
אהבתי היא האדמה
המקום הבטוח
ממנו צומחים חיי.

אני אשה
יכולה הכל
וגם לא יכולה כלום
בקירבה הגדולה ביותר
בבדידות לא נסבלת
יכולה בעת ובעונה אחת מכל וכל
לבכות ולצחוק
בפריחה ובמחנק
בחושך ובאור
לתמיד

מעגל מופלא הסתיים. סוף שנה. רגע לפני השנה הבאה. שנים של חסד. של צחוק ובכי, של אמת, של קילוף, של ביחד של גילויים של כאבים של אהבה גדולה גדולה ונוכחות אמיצה ומפוקחת של רוך וחמלה של נשים. תודה גדולה מעומק ליבי !

בלחיצה על תמונה תוכלו להכנס לגלריית התמונות כולה. תודה. 

והנה עוד גלריית תמונות

 

Read Full Post »

כשענבר ואני ישבנו בסלון ביתי, לפני קצת יותר מחודש, והיא אמרה – לכי על זה! לא האמנתי. באמת חשבתי שזה יהיה מין נסיון כזה, שאני אבקש והכי הרבה…. אקבל. והנה עכשיו יום אחרון לקמפיין הזה. שהוא מבורך ומלא בתמיכה ואהבה והתפעלות. וזה… הצליח!. מנסה לרשום את ההצלחה הזאת על לוח ליבי ולא לדפדף אותה הלאה (כפי שאני נוהגת לעשות להצלחות, בנותי החורגות).

אז היום זה היום האחרון לקמפיין. ומחר הוא נסגר.
ולכבודו שיחררנו שיר נוסף שכתבה סיגול אור אחות ליבי ולהלחין שי אור אהובי.

אתמול ערכתי את המצגת הזאת והשתמשתי בצילומים שעשיתי בזמן שהילדים הצטלמו לקליפ שמכין עמית פישר לשיר אחר בכלל (יש לי אותי) מתוך הדיסק. את הילדים הוא גוזר מהירוק ומדביק אותם באנימציה על ציורים מרגשים מאד. כשייצא אשתף אתכן.
הילדים האלה, שהם מהבית העגול, כל כך מרגשים. במשך שעות רבות היו סגורים בקומה 3 בתל אביב. לא כולם חברים אחד של השני בכלל… וכל כך הרבה סבלנות וריכוז ויצירתיות וסבלנות וסבלנות ורוח טובה של נדיבות ושל עניין. תראו אותם כאן.

ואם עוד לא נכנסתן לקמפיין ורוצות עוד היום. אז הנה שוב הקישור
https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=581

חג של ניסים.
של הפיכת אין ליש.
של חיבוק והכלת החושך
ובמיוחד של הסכמה להיות אור.
חג שמח!

תודה רבה ממש מאד ובמיוחד!

Read Full Post »

לפני 3 שבועות מצאתי את עצמי עומדת בחנות צעצועים גדולה, מול מדף עצום וגבוה מלא בבתי בובות. בעודי מסתכלת בהם הבנתי שבעצם אני מסתכלת כבר הרבה זמן. שבעצם לא כל כך יודעת מה עושה שם וכמה זמן אני שם, ומה אני אמורה לעשות ולמה דווקא שם…
מכרה שעברה שם במקרה הסתכלה עלי ושאלה אם אני בסדר. ככה הבנתי שאני לא בסדר.

משהו מוזר התרחש. המוח שלי הפסיק לפעול כרגיל והתחילו כל מיני תופעות מאד מוזרות. בעיקר זרמים לצד שמאל של הגוף ואוריינטציה מסוג חדש.. מרחקים חדשים, ריחות חדשים צלילים אחרים וממקומות שונים צבעים אחרים. ותחושה מאד לא טובה. לא ברור למה הסירה הזאת לא עוצרת ומתי לעזאזאל תיפסק המחלת ים הזאת. מוזר…
אחרי כמה שעות, בבית חולים, נתנו לזה את השם – "אירוע מוחי חולף". זה הרכוש החדש שהצטרף לרשימת המאורעות המטלטלים שעברתי בחיי.

ההסבר שלי קצת שונה. השם שאני נתתי לזה הוא קצר כתוצאה מעומס יתר.
הפסקת חשמל בגלל צריכה מוגזמת ולא מבוקרת. משהו כזה…
מה שנפגע אצלי הוא המח הימני. זה שאחראי על רגשות ועל אינטואיציה ועל תחושת אחדות עם כל היש ועל אמונה ועל יצירה (ועל רגשות כבר אמרתי?). החלק הזה, שעבד שעות נוספות, ולא תוגמל – בחר לפרוש. להתפטר. לא התאים לו יותר ככה.

יש פיתגם כזה באינדיאנית שאומר "אם לא תקשיב ללחישת הטומהוק מתקרבת תקבל אותו על ראשך". אלוהימה המתוקה שלי, שברור שהיא ממש בעדי, שלחה לי לחישה רצינית. ואמרה כמו שאמהות טובות צריכות לומר לפעמים, "עכשיו תקשיבי!".
לא אחר כך, לא עוד מעט, לא כשהילדות, לא כשהאוברדראפט, לא כשהדיסק, לא כשהמטופלת הזאת, לא כשהזוגיות, לא כשתרזי, לא אחרי ולא לפני ולא כלום! עכשיו!

אז טוב, כאילו שהיתה לי ברירה, הקשבתי. ממש ממש טוב. במיטה. בבית. במנוחה. לגוף שלי, למרחב המוזר שיצר המוח המתעתע שלי, ללב שלי, למקום הזה שלא יודע לנוח ולעצור, לגבולות שלי, לאיזורי הבחירה שלי, לנזילה שלי החוצה מבלי משים, לסדרי העדיפויות שלי. הקשבתי.

ולאט לאט אני חוזרת. אני לא מרגישה שאני ממשיכה. לא חוזרת למה שהיה (למרות שמבחוץ אולי לפעמים לא מבחינים) אני מרגישה שאני מתחילה. מתחילה גלגול חדש בתוך הגלגול הזה. חיים חדשים עם גוף, לב, נסיון וראש של בת 45.

בזמן הזה, שבו החיים נעצרו, יצרתי (ביחד עם שי) קמפיין שאני מאד גאה בו.
בגלל הפגיעה במוח הימני, איכשהו התחזקו תפקודים של השמאלי. "תיקתקתי" את הקמפיין הזה ואת כל יחסי הציבור שלו כמעט מבלי משים, כמו 3 מנהלות בכירות והמזכירות שלהן. בקלות. ככה, הרבה דברים בעת ובעונה אחת. ככה זה כשהמוח משתנה.

יצרתי באמת יש מאין. ממש כך.
ביקשנו 22,000 שח. נתנו לזה 34 יום.
זה הגיע, במלואו תוך 10 ימים.
יש מאין. 22,000 שח שלא היו לנו קודם – עכשיו יש. בקלות.

המוח שלי המתוק ובמיוחד החלק הימני שלו עדיין לא חזרו לגמרי למקום.
למשל – אני לא יכולה לבכות. שזה באמת ממש ובמיוחד מוזר. הלא אני זו שבוכה, לא? אז זהו – שלא.
הצלחתי לבכות פעמיים ב-3 השבועות האחרונים. וגם לא איזה בכי… מוזר…

אז ככה אני לומדת את עצמי החדשה, לוקחת איתי מהגלגול הקודם את מה שמתאים לי, משאירה מאחור את מה שכבר לא. ממציאה אותי שוב. הללוייה!

מזמינה אתכן להכנס לקמפיין הזה, של הדיסק שלנו, שהוא כל כך חשוב לי ויקר לי, ושאני גם מסכימה להגיד שהוא חשוב לעולם. ולתמוך ולספר. אנחנו עדיין ממשיכים למרות שכל הסכום שם. גם כי זה בעצם לא מספיק (יש הרבה חובות ששילמנו על הדיסק עד כה).
וגם ובמיוחד בגלל שאני באמת באמת מאמינה שלכל ילד בעולם מגיע לשמוע שבדיוק בדיוק כמו שהוא ככה זה טוב. ולכל אמא ולכל אבא מגיע לשמוע את זה גם.
וגם בגלל שבעיני ככה מחוללים מהפכות.
מהלב אל הגוף
אל אנשים אחרים
אל העולם
אל האינסוף
ומעבר לו.

הנה כאן – https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=581



אני מודה מאד מאד ממש ממש לכל מי שעזרה לי. לכל הסירים הנפלאים שהגיעו לכאן ולכל ההתעניינות ותשומת הלב וההקשבה, לכל הטיפולים, לכל ההסעות לבדיקות, לכל מי שהיתה עם הילדות שלי, שהקשיבה לאהוב שלי.
התמיכה שקיבלתי כל כך ריגשה אותי וכל כך לא היתה מובנת מאליה. תודה נשים אהובות רחבות לב. תודה.

Read Full Post »

אפשר

בנגיעת אהבה

חד פעמית

להסיט

מהלך שלם

של חיים

*

אפשר

לוותר על הרווח

מגרעין לשוליים

למלא

עד הסוף

בכל טוב

*

אפשר

לבוא עד הסוף

להיות אחת

בפריחה ובמחנק

בחושך ובאור

לתמיד

Read Full Post »

אם היתה לי אמא
הייתי אומרת לה –
אמא, כואב לי הלב
והיא היתה מקשיבה לי
ומנחמת אותי
ומבטיחה לי שזה יעבור.

אם היה לי אבא
הייתי אומרת לו –
אבא, כואב לי הלב
והוא היה מזמין אותי להשען עליו
ומסיח את דעתי
ומבטיח לי שזה יעבור.

אם היתה לי אחות –
הייתי אומרת לה –
אחותי, כואב לי הלב
והיא היתה מבינה ומזדהה
ומראה לי את הלב הכואב שלה
וככה היינו ביחד מתנחמות…

הלב הסדוק, ההבטחה שלא מומשה, התנאים לאהבה, הבושה, האשמה…
כל אלו – חומרים. חומרים מזינים שמשנים את צורתם לטוב.
שמאפשרים ללב להוביל אל האפשרי, אל הביחד
שוב ושוב ושוב
מקווה שעד יום מותי.

חיים.

תודה אמן.

Read Full Post »

Older Posts »