Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘פלא’

סיגול, שהיא מכשפה ידועה מאד (שזה אומר שחוץ ממנה כולם יודעים את זה) חלמה חלום.
זה היה לפני קצת יותר מ-15 שנים.
וזה היה באמת חלום. כלומר – בלילה, לא בהקיץ. ובחלומה – שי לא נמצא בלידה שלי, כלומר של גו נעם פלא אור.
ובגלל שאני מתייחסת לסיגול, ובמיוחד לחלומות של סיגול – ממש ברצינות – השכרנו איתורית.
אתן יודעות, פעם פעם, היו מין זמנים כאלה שעוד לא היה בהם נייד.

אז הסיפור הזה הוא מהזמן ההוא.

אז אחרי צפייה ארוכה והתבוססות אחד בחוסר הסבלנות של השנייה ולהיפך. הוחלט ששי יסע לתל אביב. לעיר הגדולה.
חייב לשמוע קצת מוסיקה לקנות קצת דיסקים (בזמנים ההם אפילו אינטרנט לא היה, וגם אי אפשר היה לשמוע מוסיקה מהמחשב או להוריד שירים…), להיות בים, לבד, או לפחות בלעדי.
ובאותו הבוקר- אחרי שיצא לי קצת פיפי בתחתונים (טוב, בטן גדולה נו, זה קורה לנשים בהריון מאד מתקדם…) ועוד קצת פיפי, ועוד קצת פיפי, כל פעם – קצת, ואחרי שהחלפתי כמה תחתונים – הבנתי!.
הבנתי שלא קורה כלום ומיסכתי הכל בהכחשה גדולה.
וככה, בלי יותר מידי לדעת ולהבין ולהתכוון צילצלתי לאבירם אח שלי והזמנתי אותו לשתות איתי קפה.
ובדיוק הוא לא היה יכול.
ואחרי איזה חצי שעה שוב צלצלתי אליו והזמנתי אותו אולי בכל זאת לשתות קפה.
ובדיוק גם אז הוא לא היה יכול.
ואחרי עוד איזה חצי שעה – שוב צלצלתי אליו לשאול אולי השתנה משהו ובמקרה הוא כבר יכול לבוא (לשתות קפה כמובן, לא שקורה משהו מיוחד).
אז הוא בא בריצה.
וכשהוא הגיע הסתבר שלעבוד עליו קצת יותר קשה מלעבוד על עצמי. הי הוא הסתכל עלי ומייד ידע.
ואמר – טוב, פיולי, בואי נצלצל לקאישי. עכשיו.
ואני – מה פתאום, עד שסוף כל סוף נסע, הכל בסדר, יחזור בלילה, מה יש להלחץ…
אז הוא צלצל אליו. בלי שידעתי. הפר פקודה…!
וזאת היתה הפעם היחידה בה השתמשנו בדבר המוזר הזה שקוראים לו – איתורית….

וכל זה קרה
בדיוק בדיוק עכשיו
אבל לפני 15 שנה.

המשך יבוא….

תמונה- כעבור כמה שעות. משגב לדך. ירושלים. צירים. צלה מסדרת ניירות עם המזכירה. אנחנו במעלית. מסתכלים במראה. מה אנחנו עושים פה? כמו שני ילדים שמשחקים באבא ואמא…. מוזר… תחושת תימהון. וצחוק. כמו שחקנים בסרט שמישהו אחר כתב….


המשך יבוא….

המשך יבוא…..

ואז, כשהשמש עלתה מההר (זה מילים יפות להגיד זריחה) בחלון הירושלמי, אחרי 3 שעות של צירי לחץ – נולדה….. מארץ' סימפסון! כלומר גו אבל עם ראש ארוך כמו מלפפון… באמת! והיא נולדה עם עיניים פתוחות ופקוחות. בשקט. מוחלט. ולא בכתה בכלל. אלא רק הסתכלה, עלי ועל אבא שלה ועל צלה ועל המיילדת ועוד פעם עלי. הסתכלה במבט הכי עמוק והכי יודע והכי בטוח שיש, כאילו היא אומרת – טוב שבאתי. התגעגעתי, אז באתי. שקט. דמעות. דממה.

המשך יבוא…

Read Full Post »