Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘נשים אמהות’

שוב אני כאן אומרת מה שליבי שר
שוב…

יום ועוד יום
חיה ללא ספק
יום ועוד יום
גם כשמתרסקת
יום ולילה
בלי לעזוב אותי
יום ועוד יום
מרווה את נשמתי בטוב

מעגל סיום נשימהות פרדס חנה – 2014
מבדילות בין קודש לחול
בין טפל למשמעותי
בין שטחי לעמוק
בין סתמי לקירבה

מעגל שלא התחיל אף פעם ולא יגמר לעולם
מעגל שכולו לב

תודה יקרות שלי
אהובות כל כך כל כך

9a
9

104

102

101

100

90

80

72

70

60

53

52

51

50

41

40

39

37

36

35

34

31w

31q

31

23

22

21

20

18

17

16

15

14

13

12

11

10a

10

 

8

7a

7

6b

6a

5

4

3a

3

2

1

 

מודעות פרסומת

Read Full Post »

אז כמובן שהייתי חייבת לצלם

???????????????????????????????
???????????????????????????????

וגם ובמיוחד –

המסע להשגת הנסיכה – סיפור הלידה של אביטל

בתי התינוקת הנסיכה שנולדה ביום שוויון האביב

20.3.14 בשעה 23:32

כפי שנכתב על ידי מירה

אז מוזמנות להכנס לקרוא בעמוד החדש – הלידה של האביטל

 

Read Full Post »

אני.
אשה.
יודעת.

אני אשה יודעת
יודעת את כוחותי, יודעת את דרכי
יודעת את הטוב שלי
יודעת את הטוב של אהוביי.

אני אשה גדולה
גדולה כדי להכיל את כל כוחותיי
מכילה את כאבי, מכילה את פחדי
מסכימה לחבק כאבים ופחדים של אהוביי
מסכימה להסתכל לכאב בעיניים ולעבור דרכו
למקום הגדול יותר שלי
וכך שוב ושוב עד אין סוף

אני אשה קרובה
אני מתבוננת בעיניים, בלי למצמץ
ומסכימה לצלול לתוך קירבת אינקץ
אומרת אותי, אומרת את ליבי
מסכימה לפגוש לבבות נוספים
מאפשרת מפגש בלי קרומים, בלי מסך
קרוב קרוב קרוב.

אני אשה יפה
בפנים ובחוץ
רואה את כל חלקי, בלי השוואה ובלי מידור
מסכימה להיות אני ולהתפעל מהקסם הייחודי הזה
שאין שני לו, שאין עוד אני. אני אחת ויחידה.

אני אשה טובה
ליבי זך וטהור ונקי
כוונותי טובות
ונדיבותי היא חומר מרפא, משמח ומזין
ממנו צומחים חיים אחרים
ממנו צומחת אני

אני אשה נוכחת
ישובה במקומי. ישובה במרכז עצמי.
ישובה במרכז חיי.
הכל קורה בתוכי. הכל קורה מסביבי.
אני לא מתאמצת ולא ממהרת
הכל מגיע אלי. בקלות, בפשטות ובנוחות.

אני אשה אמיצה
הולכת באומץ בדרכי
לראות מקומות אפלים,
לרפא כאבים של חיים שלמים
להעז להמציא את החדש,
שוב ושוב ושוב

אני אשה חכמה
מסכימה לראות בין השורות ובין המילים
חכמה להבין את שלא נאמר
חכמה להרגיש את האמת של הלב
חכמה להיות סבלנית
ולהגיד את שראוי שישמע
את המרחיב והמרפא והמזין.

אני אשה אוהבת
אהבתי היא החומר המחייה אותי
המחייה את אהוביי
אהבתי היא האדמה
המקום הבטוח
ממנו צומחים חיי.

אני אשה
יכולה הכל
וגם לא יכולה כלום
בקירבה הגדולה ביותר
בבדידות לא נסבלת
יכולה בעת ובעונה אחת מכל וכל
לבכות ולצחוק
בפריחה ובמחנק
בחושך ובאור
לתמיד

מעגל מופלא הסתיים. סוף שנה. רגע לפני השנה הבאה. שנים של חסד. של צחוק ובכי, של אמת, של קילוף, של ביחד של גילויים של כאבים של אהבה גדולה גדולה ונוכחות אמיצה ומפוקחת של רוך וחמלה של נשים. תודה גדולה מעומק ליבי !

בלחיצה על תמונה תוכלו להכנס לגלריית התמונות כולה. תודה. 

והנה עוד גלריית תמונות

 

Read Full Post »

לפעמים אנחנו נותנות את הכח שלנו מבלי משים.
לפעמים זה בגלל פחד או בלבול או חולשה.
לפעמים אפילו אנחנו מתפתות לחשוב שיש מישהו שיודע יותר טוב מאיתנו מה טוב בשבילנו או בשביל ילדינו.
לפעמים אנחנו אפילו שוכחות לשאול פנימה, את ליבנו, מה נכון, מה רצוי, מה יחזק ואנחנו מפנות (כמו ילדות) את השאלה החוצה למי שנראה באותו הרגע חזק או יודע או יציב מאיתנו.

ובמיוחד בזמן המטלטל הזה של הלידה,
כשהאדמה רועדת, כשהכל מורגש קריטי,
כשאנחנו כל כך חשופות,
ואולי גם אם חווינו בעבר טלטלה דומה.

ניתן להשיב את הכח לידינו ולעשות שמה שהיה לא יחזור.
אפשר לרפא את המקום הפצוע ולהשיב את הכח והמרכז וזקיפות הקומה.

שני ואני נפגשנו לפני בערך 16 שנים.
ביחד הובלנו את המעגל הראשון של הנשים
ביחד השתתפנו במעגל נשים אחר שהתקיים שנים רבות
ביחד הקמנו בית ספר
ביחד עברנו מסעות רבים
ושתיים מילדותי נולדו בנוכחותה.

ועכשיו חברנו ביחד לצורך סדנא כזאת, שבה אפשר לרפא ולעבד ולהזין מקומות רעבים ולהשיב את שנלקח.
סדנא לריפוי חווית לידה טראומטית. ואנחנו מאד מאד שמחות ומתרגשות להזמין עוד ועוד נשים למקום הזה.
לפגישה עמוקה של אשה עם עצמה ועם כוחותיה.

נשמח גם אם תספרו לכל אשה שצריכה סדנא כזאת.
תודה!

הסדנא תתקיים ב – 25/7
בשעות 9:30-16:30
בפרדס חנה
עלות – 540 שח.

להרשמה לסדנא ללחוץ כאן. תודה.

שני – 054-4866546 shanee.midwife@gmail.com
אורית – 054-4818107 feyulorr@gmail.com

דף האירוע בפייסבוק.

סיפור הלידה של סיטה כפי שנכתב על ידי שני לפני חמש וחצי שנים

IMGA0594

Read Full Post »

אנחנו נוסעות ברכבת ליום שלם בתל אביב לכבוד היומולדת של נעם. בת 17.

אני – את קולטת שאת הבת שלי ואני אמא שלך?
היא – לא נתחיל עם זה עוד פעם אמא…
אני – טוב, טוב, (לא מתאפקת) אבל זה בלתי נתפס, לא? זה לא מוזר?
היא – אבל תמיד הייתי בת שלך, את צריכה להבין, אני נולדתי לתוך זה, אז זה לא מוזר
אני – אבל הקטע הזה שלא היית בכלל ואז נוצרת בתוכי ואז יצאת ממני…
היא – טוב אמא, זה מוזר
אני – זה בלתי יאמן, לא?
היא – אמא די
אני – טוב. סליחה. אז מה החלום הגדול? מה החלום הגדול שלך?
היא – אמא די
אני – לא, באמת, תחשבי – הכל פתוח. אפשר הכל. מה את רוצה? מה החלום הגדול?
היא – עדיף כבר שתשאלי אותי מתי אני אתחתן ומה עם חבר ומתי יהיו לי ילדים. די כבר עם החלום הגדול.
אני – טוב. סליחה. את קולטת שאני אמא שלך?

גו ואני

Read Full Post »

אני זוכרת ממש טוב את ההרגשה הזאת, כילדה – שאין אף אחד.
כלומר – יש כל מיני אנשים קרובים יותר ופחות מסביבי, אבל אין אף אחד.
כי אף אחד לא באמת מבין.
כי אף אחד לא באמת מקשיב.
כי אף אחד לא נשאר שם עוד רגע כדי לחבק ולתמוך.
כי אף אחד לא יכול ולא יודע פשוט להכיל, את הכאב או הבדידות שלי.

אני זוכרת ממש טוב, שאם כבר מישהו ניסה להישאר שם עוד רגע מיד היו מגיעות עצות אן הבנות או רעיונות לפתרון.
ואני זוכרת ממש טוב, איך פילסתי לי את דרכי אלי.
איך לימדתי אותי לא להיות לבד.
איך לימדתי אותי להיות איתי.
איך התפללתי לאלוהים ולכל השדים והרוחות להבין את הקסם הזה, של ההתיידדות עם עצמי, להזכר איך מתחברים לכוחות האלה הפנימיים שמאפשרים שינוי. שמאפשרים התחזקות. שמאפשרים לעולם הזה להיות נסבל.
איך לימדתי אותי שלהיות לבד זה לא להיות בודדה. ושללבד יש הרבה כח.

ובגלל שעשיתי את כל זה בעצמי, ובגלל שעשיתי את זה כילדה – זה יצא (איך לומר) קצת מעוות.
כלומר – התבנית ההשרדותית הילדית שלי כללה גם ריחוק מכל השאר. ההבנה שאני יכולה לבד ושלמעשה אני לא באמת צריכה אף אחד – אמנם הצילה אותי, אבל השאירה אותי ממש לבד במשך שנים רבות.
מקור הכח שלי ומקור הכאב שלי שילבו ידיים ובעטו בזילזול בכל מי שהעז להתקרב…

ועכשיו, כשאני אמא, אני מנסה ללמד את הילדות שלי שלבד זה כח.
שלבד זה לא בדידות. מנסה (ולפעמים אפילו מצליחה) להראות להן את הדרך אל עצמן. אל כוחות השינוי הפנימיים שלהם. את יסודות הכישוף הנשי (לחפש ולמצוא את הכח בתוכך) ושכאב הוא לא דבר שצריך לפתור אלא לחבק.

לפני 17 שנה כתבתי את השיר הזה. שי הלחין. ועכשיו עמית פישר עשה קליפ. אלי שלי אהובת ליבי משחקת שם וגם שרה. ואני כל כך גאה וכל כך מתרגשת לחלוק כאן איתכן את היצירה הזאת. אוהבת. שמחה. מתרגשת. תהנו !

Read Full Post »

מאת: יהלי ויקסמן

שלוש שנים לא ראיתי אותה. את אמא שלי. וגם לא את שאר המשפחה.
גם כי לא יצא (גרות ביבשות אחרות, יש שגרת חיים, לא פנויות…) וגם, ובעיקר, מתוך בחירה.

מדברות בטלפון, לפעמים בסקייפ. בעיקר בשביל הילד (שבכל זאת תכיר קצת את הנכד..).
שלוש שנים זה זמן לא מבוטל. וזאת גם לא פעם ראשונה, שכך מתוך בחירה.

וכבר הרבה שנים שיש נסיונות, גישושים, רצון לתקן, לגשר על פערים. ויש האשמות ("את בת לא מתחשבת" ," ואת אמא מפלצת"…) ובעיקר יש כאילו מין ענן שמרחף מעלינו, שכאילו אם אנחנו אמא ובת אז חייב, כלומר מתבקש!, שיהיה לנו משהו במשותף, שנרצה לאהוב, שנרצה לעשות טוב (אחת לשנייה), שנשאף שיהיה משמעותי – הרי בכל זאת אנחנו משפחה!

ואחרי שנים של סבל, של חוסר הבנה, ובעיקר של תהייה עמוקה, של שאלה – שהרי איך יכול להיות שאנחנו לא מסתדרות? האם ייתכן שאני באמת לא אוהבת אותה?… הפכתי אני להיות אמא ואימי חשבה לעצמה – אהה, עכשו היא תבין, עכשו היא תראה שצדקתי כל השנים.
ואז קרה דבר מופלא, הקליפות החלו לנשור , בתוכי, והתחלתי להתנקות מהאשליות שהציפו אותי.

פתאום הסכמתי להודות, לראות, לקבל את הדבר כמו שהוא, בלי לנסות לייפות – אמא שלי ואני לא חברות. זהו, יכולה לומר את זה עכשו בפשטות, והשמיים לא נופלים והכוכבים לא נבהלים.

והבנתי – הבנתי שמה שאני בעצם רוצה, מה שאני צריכה, זה רק קשר לא משמעותי איתה ועם המשפחה. כן, קשר רק של היי וביי ומה נשמע. הכי שטחי, הכי לא מתעמק, הכי לא שואף והכי לא משנה. כי את המשפחה האמיתית שלי בניתי אני לעצמי, והיא כוללת אנשים שבאמת אוהבים אותי ומוכנים לראות אותי איך שאני.

והנה הגיע הריון שני. ומתוכו עלה רצון, והגיעה הסכמה – לעשות עם עצמי ניסיון. ליסוע לפגוש אותה.ונסעתי. אני ואהובי וילדי. שלושה אנשים משמעותיים בחיי (כי גם אני משמעותית לעצמי!)

והצלחתי! הצלחתי לבלות איתם (עם משפחתי הביולוגית הרחוקה) זמן של יחד שלא מתיימר לשום דבר. שאין בו נסיונות לפתור כעסים או לשנות אנשים. סתם, אוכלים, שותים, משוחחים, משחקים עם הנכד ונושמים.

והצלחתי! הצלחתי להיות האישה שאני. לא עוד הבת שלה, לא עוד זו שמבקשת שיקבלו אותה, לא עוד הילדה שמפחדת, שחוששת, שמנסה ומנסה לרצות אותה.

והבנתי – הבנתי שאני כבר גדולה. והבנתי שאין לי עוד צורך בה.
וגם שזה בסדר שהיא תהייה חלק מחיי, כי גם אין לי צורך למרוד, או לעשות דווקא או לשלוף חרבות.

ראיתי שבתוכי יש שלום.

ושאני יודעת הכי טוב על עצמי.
ושאני אוהבת אותי.
ושזה המון!!

Read Full Post »

Older Posts »