Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘נשיות’

הנה פירוש מהמם לאהבה (אחד הטובים ששמעתי בזמן האחרון….) –   

איומים
תנאים
רגשות אשמה
מניפולציות
הטפה
העמדת פנים
התנשאות   

שתהיה שנה טובה!
שנת שחרור וחופש. גילוי לב. פתיחות. גמישות. עצמאות ושחרור.
ושאף אחד, אף אחד, אף פעם – לא יגיד לך מה לעשות!
ובטח שלא בשם האהבה.   

כי הצניעות שלך זה הכבוד שלו…..   

 

h2> 

מודעות פרסומת

Read Full Post »

מזל טוב. ילדת.
אולי בלידה טבעית, אולי בניתוח קיסרי, אולי בבית או בבית חולים… אולי לידה ראשונה ואולי רביעית… לצד האושר הגדול בהבאתו של תינוק חדש למשפחה ולעולם – מתרחשים דברים נוספים. רובם תת קרקעיים, כאלה שלא מדברים עליהם… ואם כן אז בחדרי חדרים. בדרך כלל מתרחשות כמה שיחות במקביל. השיחה הפנימית, השיחה החיצונית, ולפעמים עוד שיחה שהיא עמוקה מכל, כזאת שלפעמים את לא מודה בה בינך לבינך…

בניסוי שערכו בצפרדעים, שמו צפרדע בתוך מים נעימים והחלו לחמם את המים לאט לאט. ההדרגתיות של החימום מנעה מהצפרדע להבחין בכך שהמים מתחממים, עד שמתה. ברור שאם היו מחממים את המים בבת אחת הצפרדע היתה פשוט קופצת משם…

תארי לך אדם אחרי ניתוח. נגיד ניתוח לב. מייד אחרי הוא נכנס לתקופת הבראה. דואגים לא להפריע לו, מוודאים שינוח, שיישן מספיק, שלא יתאמץ, שיאכל אוכל טוב ומזין, שלא לדבר על ללכת לעשות פיפי או להתרחץ… ברור שכל לידה מטלטלת. גם אם היתה לידה קלה. לידה היא מאורע דרמתי פיסית ונפשית. ברור גם שבניגוד לניתוח יש "סיבה טובה". בדרך כלל מתלווה ללידה תחושה של בחירה, של יצירה, ובסופה מגיע הדבר שכל כך רצית – תינוק. כל אלה אמנם "נסיבות מקלות". אך עדיין, קיימת עייפות גדולה, בלבול, הסתגלות למצב חדש, הכרות עם אדם חדש, שינויים משפחתיים, שינויים זוגיים, ויותר מכל – שינוי של מצבך את. ובתוך כל זה – עייפות גדולה שאינה יכולה לבוא על סיפוקה, חוסר אפשרות לאכול כמו שצריך (גם אם בהתחלה עזרו לך ובישלו בשבילך, מתישהו זה נגמר…), חוסר אפשרות להגיע בחופשיות לשירותים… ולהתרחץ… שלא לדבר על "מותרות" כמו להיות איזה יום אחד לבד…
לאט לאט מופקעת ממך האפשרות להיות אדונית לגופך (גם אם את לא מניקה) ולנפשך ולנשמתך.
ממש ממש לאט.
כל כך לאט עד כי לפעמים אינך שמה לב לנקודה הרתיחה.

עצרי רגע וחשבי, הסכימי להודות באומץ – מהי טמפרטורת המים שאת שוחה בה עכשיו? האם את עדיין שוחה? או שאולי צפה סחור סחור עד כי אינך יכולה אפילו להודות בינך לבינך שכבר מזמן זה לא כיף?…

אני שומעת עכשיו את כל הקולות המתנגדים… ברובם קולות של נשים כמובן, הרבה קולות של נשים אשמות… שהרי עם הולדת האמהות, נולדת האשמה והן קשורות ודבוקות זו לזו (האמהות והאשמה) בעבותות. אני שומעת את הקולות המשתיקים (מה את עושה כזה עניין… מגזימה…) את הקולות הממדרים (לא אצל כולם זה ככה…) את הקולות השיפוטיים (אמא שככה מרגישה היא בטח לא אמא טובה…) את הקולות המתנצלים (דווקא בילד השני ממש פרחתי אבל עכשיו… / טוב, זה ילד ראשון, עוד לומדים…) את הקולות המכחישים (השלישי כבר ממש גדל בעצמו… ) את הקולות המנחמים (עוד מעט, אחרי הגאזים/השיניים/ שיישן בלילה/ שילך לגן/ כשארזה/ שיגמל מההנקה – יהיה יותר קל…).

אז נכון, תמיד יש את השכנה הזאת שאצלה הכל זורם, עם חיוך, ואף פעם לא נמאס לה, והיא לא זקוקה לזמן לעצמה ואם כן היא מוצאת אותו באחת בלילה ועוד עירנית בבוקר, זאת שמסתדרת מצויין עם חמישה ילדים במרווחים של שנה וחצי בינהם ושהילדים שלה ישנים לילה שלם מהרגע שנולדו. הילדים של השכנה הזאת מוציאים שיניים ממש בקלות, לא היו להם כאבי בטן, ובכלל הם כמעט ולא חולים, את המחלות המועטות שיש להם הם עוברים ממש בקלות. הם יונקים עד גיל 6, שניים במקביל. והשכנה ממש חתיכה, שדיה זקופים כאילו לא הניקה מעולם, והיא גם עוזרת לך לפעמים עם הילד האחד שלך….
בבקשה. הוציאי את השכנה מהחדר עכשיו. יש לי כמה סודות לגלות לך, שמוטב שלא תשמע. (וככה גם לא תצטרכי לראות אותה…).

והנה הסודות הכמוסים השמורים ביותר בזירת המיתוסים של העולם המערבי (בבקשה אל תגלי לאף אחד…)

  1. לגדל תינוק זה לא כיף (נכון, לפעמים זה כן…)
  2. להיות עם פעוט או תינוק לאורך זמן זה משעמם (נכון, לפעמים זה לא…)
  3. לפעמים את ממש (אבל ממש) לא רוצה לראות או לשמוע מילדייך (וזה עדיין לא אומר כלום אם את אמא טובה או לא… ובכלל מה זה אמא טובה?)
  4. לפעמים את ממש רוצה לברוח…
  5. זוגיות (שלא לדבר על מיניות) כשיש לך תינוק קטן ויונק זה משהו שכמעט לא בא בחשבון
  6. גם כשילדייך גדלים והם כבר ילדים ולא תינוקות את בהרבה מהמקרים מוצאת את עצמך חיה את חייהם ולא את חייך (נכון, חייהם הם חייך, אבל לא רק…) .

 האמהות דוחפת אותך לפינה. פינה בה אפשר, מצד אחד – להרדם בקלות ומצד שני – אי אפשר לישון בה בכלל:
אפשר להרדם בקלות ולשכוח מי את בכלל, איך קוראים לך, מה חשוב לך, איך את כשאת לבדך, כשאין צרכים חיצוניים, אין מטלות, אין תחושת קריטיות, איך את כשאת לא צריכה להציל אף אחד, לדאוג להרגשתו הטובה או לבריאותו של איש מלבדך. את יכולה להיות מכונת תפקוד משומנת היטב, ילדייך מטופלים כיאות פיסית ונפשית, ביתך מסודר ומאורגן, יש אוכל במקרר ואולי אפילו איזה סיר על הגז, איש לא יבחין, שעמוק עמוק בפנים קיימת ריקנות. ריקנות תהומית. נשארת רק אמא. אולי אפילו אמא טובה.

ומצד שני – אי אפשר להרדם בכלל. את נדחפת לקיצוניויות של רגשות שהם קשים ודרמטים ואין דרך להמלט מהם, אי אפשר לטייח. אשמה ופחדים והתרגשויות שכל אמא חווה. שמביאה אותך לאיזורי רגש חזקים ועוצמתיים.

במעגל של "נשים-אמהות" אנחנו לא מדברות על ילדים.
אנחנו מדברות על אמהות. על נשים. על אנשים.
על הייחוד ועל הכאב ועל השאיפות ועל המימוש והביטוי של מי שאנחנו.
המשותף לנו היא האמהות. דרך הדלת הזו אנחנו נכנסות.
ואחרי שכבר בפנים – רואות ופוגשות הכל. את הזוגיות, את המיניות, את הערך העצמי, את ההגשמה שלנו בחיים, את האפשרות שלנו לחולל שינויים, להיות כח מחולל, יוצרות בחיינו. להפרד מהקורבנות. לשבור את הקשר עם האמהות שלנו וליצור קשרים חדשים איתן ועם ילדינו ועם אהובינו.
אנחנו פוגשות את כל הפנים – את המשרתות והאצילות והקורבניות והמאהבות ואת קשות היום והאשמות והגאות. כל כל הפנים שלנו. ומתיידדות מחדש עם המקום הפנימי העמוק והנעים הזה – שהוא גרעין נשמתנו – שהוא אנחנו.

בשנה הבאה (אוקטובר כמובן, תראו לי חבורת אמהות שהולכות לאיזשהו מקום בספטמבר בבוקר….) – מתחיל מעגל חדש. פעם בשבוע. כל השנה.
ההרשמה – עכשיו.

פרטים במה קורה
תמונות מהמעגל שהסתיים לפני שנה כאן
וגם כאן
תמונות מהמעגל שהסתיים השנה כאן וגם כאן

המעגל החדש יפתח באוקטובר 2011

לפרטים נוספים אפשר לפנות אלי במייל

yesh-orr@zahav.net.il

 

Read Full Post »

בתור ילדות, אנחנו אמורות לבקש, וגם לקבל את ההתפעלות וההשתאות מבחוץ. מאמא ואבא. ככה אנחנו לומדות ומפנימות את הערך שלנו. את הגאווה (בניגוד ליוהרה או שחצנות) בנו. במי שהיא אני.

בתור נשים אנחנו אמורות "לספק את החומר" בצורה עצמאית. זאת אומרת להיות יכולות להתגאות ולהרגיש בעלות ערך. להתפעל מעצמנו, קודם כל, ובטח שגם מילדינו ומאהובינו.

 

חברה שבה אנשים מתגאים בעצמם היא חברה לא ממושמעת. "מסוכנת", לא נוחה לשליטה. ילדים כאלה הם ילדים "לא נוחים", הם עושים הרבה בלאגן, לכלוך, "עושים בעיות",  "לא ממושמעים". ילדים לא טובים…

 

כמה פעמים שמעתן "תהיי ילדה טובה", או "היא ממש ילדה טובה" או "הוא לא ילד טוב". הכלי שבו השתמשו השליטים (אבא ואמא בעיקר אבל לא רק) הוא כלי ההשוואה – "תהיי ילדה טובה כמו…", "ראית את ציפי, היא כבר… ולמה את לא?", "אצל ברכה בבית לא מתנהגים ככה"…

 

ככה למדנו שכדי להרגיש טוב אנחנו צריכות להיות כמו… או לא להיות כמו…

ככה למדנו שכדי להרגיש בעלות ערך, ראויות להתפעלות, אנחנו צריכות להתאים את עצמנו למשהו חיצוני לנו. להיות ילדות טובות.

 

אני מסתכלת על נעם שלי מביטה במראה. היא מתבגרת על כל מה שזה אומר. לפעמים מוצא חן בעיניה פחות ולפעמים יותר, אבל תמיד היא אוהבת את עצמה. נעם חושבת (בדרכ כלל) שהיא יפה. היא באמת יפה.

אני נזכרת בי בגילה (13,14) מתבוננת במראה בשאט נפש, בבושה. מחפשת את הפגמים. רואה את הכיעור. רואה את מה שלא מספיק ואת מה שיותר מידי. רואה שאני לא כמו… זוכרת את הבושה שבמחזור, את כיפוף הכתפיים כדי להסתיר את הציצי שגדל, את ההסתרה, את הבדידות.

 

נראה לי שאיכשהו אנחנו חיות בעידן חדש. הזמן הזה מאפשר לנו לשבור את המעגל השולט, זה שמשתמש בהשוואות ובמשמעת כדי להנציח את יחסי הכוחות, כדי להנציח את הבושה, כדי להנציח את חוסר הביטחון ותחושת חוסר הערך שטבועה כל כך עמוק בכל אחת מאיתנו. כל אחת.

 

כמה פעמים שמעתם "היא אוהבת את עצמה יותר מידי" – כאילו יש יותר מידי מזה, כאילו זו קללה. הרי אם הייתן רוצות לברך את ילדיכם הייתן אומרות – שיאהב את עצמו כמה שיותר.

כמה פעמים שמעתם "הוא חושב שמגיע לו הכל…" – הרי ילד שחי בחוויה שמגיע לו הכל – באמת יגיע אליו הכל. ומה שלא – הוא ידע להשיג.

אני באופן אישי, הייתי רוצה שילדותי ירגישו שמגיע להם. הכל. שהן ראויות ושוות ושמגיע להן. הכל.

בניגוד לילדותינו וילדינו, שבשבילם אין יותר מידי מ"לאהוב את עצמי". לנו (וסליחה על ההכללה הגסה…) זה לא בא טבעי. התחושה שמגיע לנו. התחושה שאנחנו שוות, שאנחנו טובות כמו שאנחנו, לא ביחס אל.. ולא בהשוואה ל.. ולא בגלל שהשגנו את… התחושה הזו, לא טבעית.

בניגוד לילדותינו ולילדינו אנחנו לא נקבל אותה מבחוץ. ויותר מזה – גם אם נקבל אז לא נאמין. וגם אם נקבל ונאמין – נצטרך עוד ועוד מהחומר הזה. עד אין סוף. ואף פעם לא ממש מספיק.

בניגוד לילדותינו, שהן תלויות, אנחנו נשים. את אשה. כן, וגם את. אשה. בוגרת. מבוגרת. באחריותך לספק את החומר הזה לעצמך. זה ההבדל בין תלות לאחריות. אנחנו יכולות להיות אחראיות. אחראיות להרגשתנו הטובה. זה אומר שאנחנו בוגרות. זה אומר שאנחנו נשים. יוצרות יש מאין.

וקודם כל את התחושה שמגיע לנו. לא על חשבון, לא במקום, לא במאבק, לא להוכיח לאף אחד. מגיע לנו פשוט כי מגיע לנו. אנחנו שוות. בעלות ערך. ככה זה.

 

הבהרה – כשאני אומרת "מגיע לי" אני לא מתכוונת למשהו לוחמני פמיניסטי (יכולתי באותה מידה כמעט לכתוב על גברים, למעט שינוי סגנון…). אני מתכוונת להסכמה לקבל, או במילים אחרות – להסכמה שחיי יבטאו את מי שאני באמת.

 

נקודת המוצא היא – שמי שאני באמת זה טוב. אני מתכוונת למקום מאד עמוק וראשוני, המקום הפנימי ביותר, העדין, זה שעוד לא למד להרכין ראש, זה שעוד לא למד להסתיר ולהתחבא ולהעמיד פנים, זה שעוד לא למד לרצות, להתפשר, להתגונן, להסוות. המקום הפשוט והתמים שבטוח שהעולם הזה הוא טוב. שהוא טוב בשבילי. שהוא טוב בשביל כולם. במקום הזה, שבו שום דבר לא בא על חשבון אף אחד, שיש מספיק מהכל לכולם תמיד.

 

אני מציעה להסכים באומץ לבחון. לבחון את ההתאמה הזאת של מי שאנחנו באמת – אל החיים שאנו חיות. אל הביטוי של זה בחיינו.

בעיני – זו הדרך לקחת אחריות. בניגוד למקובל, ששם לקחת אחריות אומר להסכים לאילוצים ופשרות (כמה פעמים שמעתי "יש מציאות… את לא יכולה לקבל כל מה שאת רוצה… אם תבחרי ככה תצטרכי לוותר על…אי אפשר כל דבר ש… זה יפה מאד שאת רוצה, אבל אולי תתבגרי ותביני שאי אפשר בגלל ש…). נסו לדמיין את העיניים של ילדכם מביטות בכן ולהגיד להם את המשפטים האלה. קצת קשה…

 

אז האחריות החדשה היא-

א. להסכים להביט באומץ על מי שאנחנו באמת (ולא על ההגנות, הפחדים, ההרגלים…)

ב. להסכים להביט באומץ על המציאות כפי שהיא

ג. ליצור התאמה חדשה. חוזה חדש. התכוונות חדשה.

 

הנה שאלון למייטיבות לכת… (הכינו את המטפחות…)

 1. האם את חייה בזוגיות?
2. האם הזוגיות שלך משמחת אותך?
3. האם את מרגישה שבן הזוג שלך הוא שותף מלא ואמיתי לך, לרצונותייך, למאווייך, לסודותיך, לדרך הגידול של הילדים?
4. האם את פוגשת את בן הזוג שלך, פגישת אמת, או רק מתפקדת איתו? האם הפגישות שלכם מספקות אותך?
5. האם מתקיימת בינכם שותפות מלאה בעניין גידול הילדים? האם את רוצה בזה?
6. האם את מרוצה מחיי המין שלך?
7. האם את אמא?
8. האם את מרוצה מהקשר שלך עם ילדיך? האם את פוגשת את ילדיים או רק מתפקדת איתם?
9. האם ילדייך מעניינים אותך? האם את יודעת מה הם מרגישים באמת, מה הם חושבים, מה חשוב להם?
10. האם את מרוצה מביתך?
11. האם ביתך נקי ומסודר? האם את רוצה שהוא יהיה נקי ומסודר?
12. האם יש לך מקום בביתך? האם את מרגישה בנוח? האם יש איזורים שהם רק שלך, פרטיים?
13. האם את מרוצה ממצבך הכלכלי? האם את חשה שאת חיה בשפע, או בחוסר?
14. האם את מרוצה מעיסוקך? האם עיסוקך מבטא את העוצמה והיצירתיות שלך?
15. האם את מתפרנסת ממנו? חשוב לך להתפרנס ממנו?
16. האם יש לך זמן פנוי? האם יש זמן כזה, שאין בו חובות ואילוצים, כזה שאת יכולה לבחור לעשות או לא לעשות בו מה שבא לך?
17. האם את מרוצה מגופך? האם את חשה בנוח בגופך? האם את מתגאה בו?
18. האם את מסתכלת במראה? איך את מסתכלת במראה? (רק פנים, כל הגוף, עירומה, לבושה, לעיתים רחוקות, רק על השיער…)
19. האם את מכורה? למה את מכורה?
20. האם את בריאה? האם את מרגישה חיונית, עירנית וקלה?

זהו בינתיים, יש עוד…

אתן מוזמנות (צפרדעים יקרות שלי) לקפוץ ראש לביצת החיים ולצאת ממנה נסיכות…

 

באהבה

אורית.

 

אשמח לתגובות כמובן….

Read Full Post »