Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘מסביב למדורה’

מאת: הד

אני מצחצחת שיניים ומסתכלת במראה.
אני רואה את צבעי השכבות של החולצות שאני לובשת, נפגשים בעצמות הבריח שלי. אפור, על תכלת, על ירוק כהה, על צבע גוף, שכבות, גלים. אני חושבת, ואו זה ניראה ממש יפה.

ואז אני קולטת מה חשבתי, אני חשבתי שמה שאני לובשת ניראה יפה עלי.
אני הסתכלתי במראה ואהבתי איך שחלק בי ניראה בה, ואם חלק אז למה לא הכל?
ואם איך שאני נראית אז למה לא גם פשוט אני? ואם אני יפה, אז אני גם חכמה, ואם אני חכמה אז אני גם יודעת ואם אני יודעת אני גם מרגישה ואם כל אלה אני חופשיה, אני חופשיה בעולם הזה. מגיע לי להיות חלק מהעולם הזה, חלק מהזמן הזה, העולם הזה שייך לי ואני שייכת אליו.
הם לא יכולים לקחת את זה, הם לא יכולים, הם לא יכולים, הם לא יכולים, הם לא יכולים.

הם לא יכולים לקחת את עצמי מעצמי.

זה יחזור באמת, בלי מאמץ.
אני אקום בבוקר והעולם יהיה שלי.
אני אקום בבוקר אצא לרחוב ואוכל ללכת לאן שאני רוצה, לרוץ לאן שאני רוצה, לרקוד לאן שאני רוצה, לנסוע לאן שאני רוצה, לטוס לאן שאני רוצה. אני אקום בבוקר וזה לא ישנה את מי אני מכירה, כי אני אוכל להכיר את כולם. אני אקום בבוקר וזה לא ישנה מה אני יודעת או מה כבר עשיתי או איפה כבר הספקתי להיות כי אני יכולה לעשות הכל ולהגיע לכל מקום על פני הכוכב הזה.

אני אקום בבוקר והזריחה תהיה שלי, אני אהיה הזריחה. אני אהיה המרחבים, אני אהיה הים, אני אהיה השמיים, אני אהיה השדות, אני אהיה העצים, אני אהיה העולם והעולם יהיה אני. זה לא יוכל להיקטע, להיגמר להילקח. אני לא אהיה כלואה בתוך היופי, בתוך החיים, אני אהיה החיים, אני אחיה את החיים. זה עוד לא ממש כאן, זה רק רמז לתחושה, אבל אני יודעת שזה יגיע.

אני יודעת שהם לא יכולים לקחת לי את זה,
הם לא יכולים לקחת לי את עצמי,
הם לא יכולים לקחת ממני את החופש.
החופש הזה הוא שלי, אני יוצרת אותו ואני חיה אותו ואני אחיה אותו, אף אחד לא ייקח לי אותו.
הם לא יכולים לקחת לי את האהבה לעצמי. האהבה שלי תגרש את הפגיעה, תירק לה בפרצוף, תגיד לה שכוח זה לא צדק, שמגיע לי עדינות ולא אלימות, שאבנים לא שוברות את הנפש ושגם השבר בגולגולת עוד יתאחה, שבסוף גם לא ירגישו את התפרים. ככה היא תגיד לה. את הפסדת בגדול. אני חיה, חיה, חיה. א
תם לא יכולים לקחת לי את החיים, בני זונות, אתם לא יכולים.

אני אמרתי כל כך הרבה, "הם לקחו לי", "הם הרסו לי", "איבדתי", "אני כבר לא אוהבת את עצמי כמו פעם", "מרגישה פחות ראויה לאהבה", "מרגישה לא שלמה", "מרגישה מפורקת", "מרגישה מנותקת", "מרגישה חלולה", "הנפש שלי לא במקום", "לא מכירה את עצמי", "לא יודעת מי אני".
אבל הם לא יכולים לעשות לי את זה, זה עוד לא כאן אבל זה יחזור, אני חותמת על זה, מוכנה להתערב על כל דבר, זה יחזור, בטוח.

זה זמני, זה נעלם רק כדי לשמור עלי, כשאני אהיה מספיק חזקה לקבל את הנפש שלי בשלמותה אלי, היא תחזור ישר, יפה מתמיד.

אני מסתכלת במראה ואומרת לעצמי תראי מה אמרת, שימי לב מה חשבת, חשבת שאת יפה, תזכרי את זה, תזכרי את זה. את כל הזמן זוכרת מה לקחו לך, כל הזמן מדגישה שלקחו לך, תראי איך זה חזר, זה לא נישאר, זה חזר אליך, זה יחזור אליך, זה חוזר אליך.

הם לא יכולים.
את לא סתם אמרת לעצמך שם שאת חזקה, זה נכון. לא חוזק של נוקשות, חוזק של גמישות. חוזק של לחיות על אמת.
אני עוד אחיה על אמת.
אני עוד אבכה על אמת, אני עוד אכעס על אמת, אני עוד אצרח על אמת, אני עוד ארוץ על אמת, אני עוד ארקוד על אמת, אני עוד אקפוץ ואתנדנד, אני עוד אשיר, אני עוד אצחק- לא צחוק של אחרי הזעזוע מוח כזה שקשה לשלוט בו- צחוק על אמת, אני עוד אוהב, אני עוד אלך לאיבוד, אני עוד אמצא, אני עוד איעלב, אני עוד אופתע, אני עוד אתאבל, אני עוד אסתפר, אני עוד אפול, אני עוד אפחד, אני עוד אבהל, אני עוד אתרגש, אני עוד אצייר, אני עוד אוכל שוקולד, אני עוד אטפס, אני עוד אשחה, אני עוד אצלול, אני עוד אקפא מקור ואמות מחום, אני עוד אחלה, אני עוד אבריא, אני עוד אסובב את הראש מצד לצד ממש מהר, אני עוד אתחבא, אני עוד אעז.

אני עוד אעז לחיות,
להרגיש את הכל, להיות, אני עוד מעט כבר לא אפחד להישבר, כבר לא אפחד ממכות וכאב כי אני אדע שהגוף שלי חזק, כבר לא אפחד מקושי כי אני אדע שזה רק חלק, כבר לא אפחד לפגוש כי אני אדע שכדאי לי, שכדאי להם, אני אוכל וארצה להיות חלק מהכול, אני לא אפחד שזה ישבור אותי.

אני עוד לא שם, אבל אני בדרך. זה עוד לא כאן אבל זה יגיע.

אני כבר מרגישה את זה, כבר נזכרת לרגע בתחושה של חופש, חופש ואמונה בעצמי בתוך החופש הזה.


רשומה של הד "אומקוששט" מאוקטובר 2011

מודעות פרסומת

Read Full Post »

אני מתבוננת בהתרגשות ובגאווה בדבר המדהים והנדיר ביופיו שיצרנו.

מדובר בשפה, חד פעמית, שבה האהבה היא חומר מוחשי.
מדובר בהסכמה, בלתי מתקבלת על הדעת הרגילה, לאינטימיות וחשיפות וקרבה, תוך תחושת ביטחון ומוגנות.
מדובר במקום מאד מאד בטוח ומאד מאד מוגן ומאד מקשיב ומקבל (ואוהב אמרתי כבר?).

מרגישה מבורכת, מרגישה ברת מזל, מרגישה את השפע הזה בכל גופי נפשי וליבי.

יודעת את האפשרות המדהימה שלנו לשינוי ולריפוי.
חוללנו ניסים.
קילפנו שכבות רבות.
הסתכלנו בעיניים לכאב.
הסכמנו ללקק פצעים. לעצמנו. ואחת לשנייה.
ראינו עומק.
הסתכלנו לאלוהים בעיניים בלי למצמץ.
חיבקנו בכל הכוח. כעסנו בכל הכוח.
אהבנו מאד מאד.
בכינו וצחקנו ובכינו וצחקנו.
והתפדחנו.
ושרנו והשמענו את הקול שלנו.
והתוודענו לייחוד וגם לשייכות.
והיינו מראות אחת לשנייה.
והיינו מיוחדות ושונות מאד.
והתגאנו גאווה גדולה – על עצם היותנו…

חבורת אמהות מדהימות ואמיצות ויפות!

תודה עצומה וענקית על החסד הזה ועל האפשרות להיות אתכן. אחת אחת אחת. במקומות שהם הכי הכי….   תודה!!!

והנה מקבץ תמונות ראשון. ההמשך יגיע בהקדם –



והנה כאן חיבוקים –

ועוד תמונות כאן –








המשך יבוא….

Read Full Post »

מה חשוב לי? שלא יהיה לך קר. שלא תתחיל נזלת.
מה באמת חשוב לי? להיות קרובה אליך

מה חשוב לי? שאף אחד לא יפגע בך
מה באמת חשוב לי? שתרגישי בטוחה, אפילו שאננה, בעיניים עצומות בכל מקום בעולם.

מה חשוב לי? שלא תאבדי את הטלפון הנייד שלך
מה באמת חשוב לי? שתרגישי שהכל אפשרי. שנוכל לצחוק ביחד על אלה ש"שומרים על רכוש"… ועל כל מה שזז…

מה שחשוב לי גדל וגדל ומילא את המסך והסתיר אפילו ממני את מה שבאמת חשוב לי.
ואני אוחזת במה שחשוב לי דרך הקריטיות, הגורליות, כדי לא להשבר.
כדי לא לחוש את הכאב שכבר חשתי פעם כילדה כשויתרתי על האפשרות שאמא תעדיף את מה שחשוב באמת על פני מה שלא ממש חשוב.

אני רוצה לפרוש.
לנוח קצת ולהתחיל מהתחלה.
בזירה חדשה, בעולם חדש, על במה חדשה שבה אני ואת, ילדה שלי, רוקדות ומקדשות את מה שבאמת חשוב לי ולך ורק בזמן הפנוי מטפלות במה שחשוב לפעמים ולפעמים לא.
אני רוצה להזכר בנערה, אולי אשה צעירה, אולי אפילו אהובה של איש, שיצאה בלילה אחד עם ארגז קרטון מהבית של אמא ואבא, נחושה ומבולבלת, כדי למצוא לעצמה בית חדש.
כשבבטנה מפעמת התחושה הברורה על מה חשוב באמת בחיים האלה.

Read Full Post »

צוואה

בנותי היקרות,

אני כותבת לכן כאן, בבלוג, כדי שתהייה עדות. כדי שאם אי פעם אשכח, או תשכחו אתן, תהייה מי שתזכור ותזכיר.

אני מבקשת מכן, שאם יגיע רגע כזה בחייכן, שבו תוכלו "לטפל" בי או להיות מושקעות בילדיכן – תבחרו תמיד בהם.
בשמחה. בקלות. בלי גרם של אשמה. תמיד תמיד תעדיפו את ילדיכן על הוריכן.

אם לא יהיה אף אחד שרוצה לחגוג איתי סדר פסח, או ראש השנה, או עיד אל פיטר – אל תבואו להיות איתי.
אם אהיה מסכנה ובודדה זאת תמיד אחריות שלי ובחירה עמוקה שלי. לא שלכן.
אם לא יהיה מי שייקח אותי לבדיקה. אם בדיוק הפיליפינית שלי תהייה בחופשה ויהיה לי ממש כואב – אל תפסידו אפילו ערב אחד עם האהוב שלכן בפאב או בוקר עם החשבונות של העסק או אחהצ עם הילדים שלכן – כי צריך ואין ברירה ואין מי….

אני האמא , את הילדה.
ככה זה אמור להיות.
אני נותנת, את מקבלת.
ככה זה אמור להיות.
אני בחרתי להיות המקור לצמיחה שלך, הקרקע לנחיתה שלך כאן, התמיכה ללא תנאי לחיים שלך – עד שיהיה מיותר לך.
את בחרת – לאפשר לי לאהוב אותך, בזה שבאת דווקא אלי.
זאת העסקה.

ולמרות כל התורה שבכתב (לא תשליכני לעת זקנה, והדרת פני זקן, כבד את אביך ואת אמך…) וכל התורה שבעל פה (מה כל כך קשה? מה כבר ביקשתי? אין זמן לתת קצת כבוד, קצת יחס – למי שהוליד אותך???, למי שנתן לך את חייו?) אני אומרת – כאן, קבל עם ומקלדת – לא רוצה.
מבקשת וכותבת את זה כדי שיהיה לכן מסמך כתוב לנפנף בו אל מול צרי עין ומח כשאהיה סנילית (אם אהיה) ואנג'ס לכן בדיוק כמו שניג'סו לי. בעצם כמו שניג'סו גם להורי ולהורי הורי – מאז המצאת רגשי האשמה ועד עצם היום הזה.
ככה זה משמח אותי.

אני מבקשת מכן ומשחררת אתכן מכל חובה, תלות, אשמה, האשמה וכו' שקשורה ב"חובה" הקשורה בי.
אני תמיד אחייה את חייכן. אשמח אם אתן לא תחיו את חיי. ואם יהיו לכן ילדים – תוכלו לחיות את חייהם.
כשהורים חיים את חיי ילדיהם – זה טבעי. זה נכון. זו דרך הטבע.
כשילדים חיים את חיי הוריהם – זה עיוות. זו טעות. זה חולני.

בכל מקרה בו תעדיפו משהו (למשל ליסוע מסביב לעולם) או מישהו (למשל את האהוב שלכן) על פני – זה ימלא אותי בשמחה ובעונג ובתחושת סיפוק ומלאות. גם אם זה לא יראה ככה. זאת האמת.

שלכן. באהבה.
אמא.

Read Full Post »

כל כך הרבה קורה
בו זמנית – בעת ובעונה אחת
כל כך שונה
ואותו הדבר

תראו –

יש כאן שיחה שהתחילה במכשפוטובות, בכינוס שהיה לפני שבוע (כולה שבוע!) שבו הרים וגאיות וואדיות של הנפש ומעופי נשמה למעלה ולמטה ולכל הצדדים – מנסים לנחות ברכות ובבטחה על הצד הטוב ביותר…. החתונה – מכשפוטובות 8

ועוד שיחה – שהביאה שרי, שקשורה בסיפור חייה, ששלוב בסיפורי החיים של מכשפוטובות, עם סוף טוב (כפי שהיא אומרת)… אין כותרת יש אהבה

ועוד שיחה – על עוד אבא, של מיכל גולדברג, שיחד איתו ועם האבא של שרי ועם עוד אבהים מהמשכשפוטובות הביאו את האבהות לכאן… שאגתך כלואה בי

ועוד עניין – הלידה של נבו, בנה של אוויה, שחלקה איתנו כאן ובמעגל של נשים אמהות עוצמה מדהימה ושינויים והשראה – לאיך אפשר שיהיה אחרת… (רוצה לספר גם על אבא שלך?). לידה של נבו

ועוד שיחה – על זוגיות, שהביאה מישהי בשם לירון (שאני לא מכירה) שעשתה ברקס חרקה ולקחה יו-טרן – עד הסוף שמאלה…

אז ככה זה נשים, בעת ובעונה אחת, הכל – שמח ועצוב, עמוק ושטחי, מוות וחיים, השפלה והתרוממות רוח, ערפל ודיוק – קטן עלינו. בואו. בואו עוד.

אם אני לא מעשנת, לא אוכלת פחממות, ולא סוכר, נמצאת עם הרבה ילדים (חלקן שלי) ואף מבוגר אחראי נוסף כבר 3 ימים ברצף, ועוד לא צעקתי על איש (או ילד)… – הכל אפשרי! עובדה!

Read Full Post »

הי, תראו –

מונה הכניסות עכשיו הוא – 29,949
שזה אומר שעד כה היו כ – 30,000 כניסות לבלוג. שזה מדהים במונחים של בלוג צעיר…
שזה אומר ממוצע חודשי של כ – 3333

רוב הקוראות סמויות.
אני יכולה להסתכל ולראות איזה פוסטים קראו
וקוראות המון המון מאז ועד היום…

הנה קצת ממאחורי הקלעים, עצרתי ב – 100 כניסות לפוסט. יש עוד הרבה מתחת…

כותרת   צפיות
עמוד הבית More stats 12,104
מי במעגל More stats 698
ילדים More stats 635
הטוב שבאפלה More stats 625
מכשפוטובות More stats 612
מכשפוטובות היפוך More stats 556
זמן לקסם More stats 539
אם השבט More stats 523
מה זה הבלוג הזה More stats 506
יש לי זכות… More stats 466
אני כאן More stats 413
מה קורה More stats 373
התבלבלת מתוקה More stats 365
זוגיות ואי זוגיות More stats 358
איך באים תינוקות לעולם More stats 357
מתניה – פרק א' More stats 328
לידה של ים More stats 304
מכשפות נעלמות רק קצת More stats 293
סיפורי חיים More stats 278
בית ספר למכשפות More stats 278
תמונות נשים אמהות More stats 269
טרנספורמציה More stats 269
סליחה More stats 268
הזמנה למעגל נשים אמהות More stats 256
זוגיות More stats 219
היפוך More stats 214
לידה של סיטה More stats 199
כולנו נגועות… More stats 193
עד הסוף שמאלה More stats 192
לידות More stats 188
נשמה בנשמה, גוף בגוף More stats 187
תהיי ילדה טובה More stats 174
רוחות רפאים וציקלופים More stats 168
יומן מסע More stats 167
תמונות מכשפוטובות 6 More stats 161
איך אדע מי באמת אוהב אותי? More stats 154
חיבור של נשמות More stats 152
כל הנוצץ זהב More stats 149
הריון More stats 146
מעשה בהיפוך More stats 145
מלאכת הכישוף More stats 138
ועידת פסגה More stats 137
תודה More stats 133
גידול אריות More stats 132
ברכה ליום האם More stats 128
אשה לאשה שמה לב More stats 126
מכשפוטובות אש More stats 125
לב More stats 121
תמונות ממכשפוטובות 3 More stats 117
אשמה – אהבה More stats 117
הלידה שלי More stats 117
מזל טוב More stats 114
אפשר More stats 114
המשפחתון של לילך (בכרכור) More stats 111
מזל טוב עדיקי More stats 111
מעגל נשים אמהות חדש More stats 108
הריון – תמרה More stats 108
אומץ לב More stats 108
לצחוק…….. More stats 107
על החיים ועל המוות More stats 104
התפטרות More stats 103
שוב לסמוך More stats 103

אז בעצם מה שרוצה לומר זה – תודה! תודה רבה וגדולה לכולכן!
תודה לכותבות ולמגיבות שמסכימות לשים את עצמן במרכז, על הבמה, ובכך לאפשר ולעורר השראה – לעוד הרבה שקולן עדיין סמוי אך ליבן ממש לא…
תודה על השפע הגדול שהבלוג הזה מאפשר
תודה לכל המרוויחות הרבות – בישירות ובעקיפין
ותודה גדולה על כל האהבה ששורה כאן. בפשטות ובקלות ובנעימות.
כאילו זה היה כאן תמיד…

(אתן יודעות, שבכל ההיסטוריה של הבלוג מחקתי רק תגובה אחת שהיתה לא הולמת מבחינת רוח הבלוג. באופן טבעי, מבלי שדובר בכך בגלוי – מי שכותבת תמיד מביאה את עצמה, תמיד זה בגוף ראשון, תמיד זה בהרבה חמלה ורוך ובכנות, כך נהייה).

מודה לאלוהימא ולאלוהים
ולרוח הגדולה שנושבת בדברים בכיוון הנכון…

אה, כן – גם לקוראים הגברים הסמויים אני מודה…

Read Full Post »

שבת מכשפוטובות 30/4-1/5

הכישופים נעשו
הבקשות נענו
התפילות נשמעו וקיבלו הכרה
התנועה החלה.
כל אחת והתנועה שלה
והתנועה של המעגל
שבת מכשפות לתפארת!

מודה מאד, בכל ליבי ובכל נשמתי, בכל חלקי הגלויים והסמויים לכל אחת ואחת מכן.
על שבאתן. על שסמכתן. על האמון. על שהסכמתם להיות הכי אמיצות שאפשר. על שחציתן את המקומות ששנייה קודם  נראו כמו קיר, והתבררו כפתח.
תודה שעברתן דרך קירות.
מודה שהסכמתן לעבוד דרך פחד, דרך ייאוש, דרך חוסר אמונה, דרך בושה, דרך אשמה, דרך שיפוט.
ומתמוגגת מנחת, מרגישה מבורכת – על שהתגלה כל היופי והתגלתה כל האהבה בצד השני.

לכל אחת היה תפקיד.
לכל אחת היה תפקיד מאד חשוב.
לכל אחת!
תודה לכל מי ש"הרימה להנחתה" בכל רגע שעשתה את זה
תודה לכל מי שהכישוף שלה פתח דלתות לכישופים דומים לאחרות.
תודה לכל מי שכישפה והתמסרה והאמינה ובאה קדימה באומץ.
תודה על הנדיבות העצומה. על הנתינה האמיתית.
תודה על ההשראה, והמעוף, וההפתעות.
תודה.

דרך אגב – אין פתקי החלפה

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »