Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘מדורת השבט’

זה הולך להיות פוסט כללי. אז סליחה מראש וראו הוזהרתן…

וזה הולך להיות כללי כי משהו כללי קורה.
עוד ועוד קליפות נושרות, תהליכים מסתיימים, פרידות מתרחשות.
עוד ועוד ישן הולך לעבר עברו וחדש מפלס את דרכו אל הזמן הזה. הנשים האלה.

אני פוגשת הרבה נשים שהזמן הזה בשבילן הוא בעצם התחלה. כמו ראש השנה. ואולי ראש השנים.
התחלה של צעד חופשי ולא תלוי
של מהלך שנחלם זמן רב ועכשיו מעיז להתגשם בעולם
של הסכמה חדשה לגבי מה "שמגיע לי". לא כדרישה אלא כהבנה. שמגיע לי שיגעו בי רק איך שנעים לי. למשל.
טלטלות של הכרה ב"הסתפקות במועט". שמה שחשבתי עד היום שהוא פתיחות או גמישות או חופש מתגלה ככלא גדול שבא להסתיר את האמונה בכך שאני לא ראוייה. לא להכל. לא עד הסוף. רק "להרבה" או ל"מאד".
של בחירות חדשות באהבת אמת. של הסכמה להעיז ולהאמין בקיומה.
של בחירות חדשות בקירבה. של הכאב הזה שנחווה כשכל מה שהוא לא קירבה מתקיים.

הסיבה והטעם לתנועת יבשות, תנועת משפחות, תנועת זוגות לחיבור ולפרידה, כוחות טבע פועלים בלי היסוס ובמלוא הדרם – לסעור עד שיתייצב החדש.

אני מרגישה שנשים רבות (ואני בינהן כמובן) לא מסכימות יותר ללכת לצד הדברים. ליד הדברים. אפילו קרוב מאד לדברים.
כל זיוף מרגיש כדיסוננט צורם. אפילו הקל ביותר.

אז נושרות כל הקליפות ופרידות מתרחשות ועצב על מות הישן ושמחה על בוא החדש ורוח חדשה של אומץ מהבהבת במפרשי הלב שלוקחים למקום מדוייק יותר, אמיתי יותר, אוהב יותר – כזה ש"אהבת אמת" היא בקשה אלמנטרית. טבעית.

בלילה בחלום שמעתי את אלוהים אומר לי "as you wish". כמו הגיבור בסרט הנסיכה הקסומה, שאהבת אמת היא הסיבה והטעם לקיומו. וגם אני חברות יקרות חוזרת ומתייצבת מחדש במקום שבו כל מה שהוא אפילו טיפה הצידה מזה – נושר ומפנה את מקומו לחדש. לדיוק של הלב.

ממה את נפרדת? מה נושר בקלות ובעצם כבר מחובר בצורה רופפת? מה את מקלפת מעליך בכאב? מה החדש שאת מעיזה לבקש לך? מה הדיוק שלך? מה החלום שלך שאת מעיזה לתת לו חיים חדשים? מה החלום הכמוס שאפילו בינך לבינך את רק לוחשת? מה את לא מסכימה יותר? מה את חייבת שיתקיים ושבלעדיו ליבך מת? למה את ראוייה?

שנים חדשה וחג עצוב ושמח
לכן שלא יכולות כלום ויכולות הכל
נשים יודעות מארץ אהבת אמת

חיוך
דמעה
מבט

(טוב כנראה שאני לא באמת מצליחה לכתוב פוסט כללי למרות הכל…)

מודעות פרסומת

Read Full Post »

כמעט כל אשה שדיברה איתי על המעגל, לפני בואה, אמרה – קשה לי להיות בחברת כל כך הרבה נשים. וגם – אני מפחדת שזה יהיה שטחי, פטפוטים ולא עומק. יש משהו מושך מאד ומשהו דוחה באותה המידה במעגל של נשים. במהלך השנים הבנתי שהמושך והדוחה הם מאותן הסיבות. ובמיוחד – יש משהו טוטאלי. ובמיוחד במעגל שבו מתכנסות נשים עוצמתיות. מהר מאד הזיופים הופכים להיות שקופים, הסמול טוק מכביד, העמדת פנים מעייפת, והליכה ליד הדברים הופכת להיות כמעט מעליבה.
מהר מאד "האמת" יוצאת אל האור, הקירבה הופכת להיות חומר מוחשי ומזין וההכלה מרפאה את חלקות הלב הדואבות.
וזה כל כך מביך וכל כך מקסים לגלות שנשים רבות הן בעצם אשה אחת ושכולנו ברמות שונות מראות אחת של השנייה ושהגועל שלי הוא גם הגועל שלך והיופי שלי הוא גם היופי שלך. ואיך תשבי, אינדבדואליסטית שכמוך במעגל עם עוד כמוך. הלא את אחת ויחידה. באמת. וככה – הרבה אחות ויחידות ישובות אחיות מאוחדות ביחד.

אז יש אשה אחת, קוראים לה אוריין שביט, שמשתתפת באחד המעגלים, שכתבה וציירה "10 סיבות למה אני רוצה להיות במעגל". מדובר ביצירת מופת שהיא יופי וכשרון ולב וחסד, יצירה שברור שאלוהימא דיברה אותה מתוכה. כאב ויופי ואמת צרופה וטוב טהור.

ויש מעגל אחר, במקום אחר, שהבאתי אליו את יצירת המופת הזאת, ושם בהשראתה של אוריין עשינו תהליך תיקשורי שכזה – כל דף מהחוברת המקסימה הזאת כתבנו, בשקט בשקט, מתוך חיבור, כל אחת לעצמה את מה שמגיע בקשר אליו. ואז הקראנו. ומה שיצא זה יצירה אחת של אשה אחת שמורכבת מנשים רבות. כאילו המשכנו והקראנו את התשובות או ההתפתחות אחת של השנייה. בלי לדעת מראש שכך נעשה. שעות רבות של תקשור מתמשך. של חסד גדול.

אז אני אעלה כאן לאט לאט,  כל פעם דף אחד. ואת הדיבור של אלוהימא דרך נשים רבות, שהן אשה אחת – בקשר לאותו הדף.
ועד אז, קבלו את היצירה השלמה, של אוריין שביט – 10 סיבות למה אני רוצה להיות במעגל – השער – דרכו אתן מוזמנות להכנס ולצאת איתנו למסע . (בשבועות הקרובות יעלה לכאן כל התקשור השלם כל פעם דף אחד והטכסט)

10 סיבותינשוף צייר

להפסיק להסתיר את עצמי

כי למרות שאני פוחדת
אני מוכנה להחשף

כי נשיות ממלאת ומרפאה אותי

ויש לי אוצרות משלי לתת

כי יש בתוכי חדרים סגורים

כי החיים האהבה והמוות

אני זקוקה ללהקה

כי האמת

ובסופו של דבר

לרפא ולחבק

Read Full Post »

היום נפטרה לירונה
בתחילת אוקטובר עשינו מעגל בשבילה וזה מה שכתבתי אחריו –

לפני 17 שנים בערך, ישבתי עם צלה ליד מדורה באמצע שדה קטן על אדמת חמרה אדומה.
היינו יושבות שם, ליד המדורה הזאת, לילה לילה – במשך זמן רב.

בלילה ההוא שעליו אני רוצה לספר הגיעה אשה זקנה מאד, חולה מאד שביקשה עזרה.
האשה הזאת אמרה שהיא מאד מתגעגעת לבעלה שכבר מת ושהיא רוצה כבר לפגוש אותו, היא הרגישה שהגיע הזמן שלה למות ושהיא מוכנה כבר ללמוד איך למות.
בסוף המפגש היא הבינה שהיא כבר יודעת איך למות, אבל השיעור שלה, בזמן שנותר לה – הוא איך לחיות.

היא למדה באותו הלילה איך לחיות…

בחודש שאחרי הפגישה הזאת היא נסעה לסיני עם חבר שהיה אז צעיר ממנה ב 45 שנים בערך…
והסכימה לעבור עוד ועוד הרפתקאות והתנסויות עד יום מותה.

היום הסתכלתי למוות בעיניים בלי למצמץ וראיתי.
ראיתי איך המוות שלוב בחיים ובלתי נפרד ממנו
ראיתי שכמו שאיפה ונשיפה כך חיים ומוות – נשימה של הנשמה.

פגשתי היום אשה אמיצה
שהייתה בשבילי השראה
ואני מלאת תודה
על כל דמעה שירדה מעיני
ושחיזקה בליבי את כוחות האהבה שבי.

מוזמנות להצטרף לתפילותיי
כי רק החיים שחובקים בתוכם את המוות יכולים להבין אהבה

תודה

Read Full Post »

אם היתה לי אמא
הייתי אומרת לה –
אמא, כואב לי הלב
והיא היתה מקשיבה לי
ומנחמת אותי
ומבטיחה לי שזה יעבור.

אם היה לי אבא
הייתי אומרת לו –
אבא, כואב לי הלב
והוא היה מזמין אותי להשען עליו
ומסיח את דעתי
ומבטיח לי שזה יעבור.

אם היתה לי אחות –
הייתי אומרת לה –
אחותי, כואב לי הלב
והיא היתה מבינה ומזדהה
ומראה לי את הלב הכואב שלה
וככה היינו ביחד מתנחמות…

הלב הסדוק, ההבטחה שלא מומשה, התנאים לאהבה, הבושה, האשמה…
כל אלו – חומרים. חומרים מזינים שמשנים את צורתם לטוב.
שמאפשרים ללב להוביל אל האפשרי, אל הביחד
שוב ושוב ושוב
מקווה שעד יום מותי.

חיים.

תודה אמן.

Read Full Post »

מאת: נועה 

אסור ללכלך את השטיח בסלון.

זה שטיח צהוב עם קוים מתעגלים בחום ובכתום. באמצע יש עיגול, כמו אי.
ולילדה מלאת דימיון זה עולם שלם לשחק בו.
השטיח שעליו היינו נפגשים, טוב, לא ממש נפגשים. אבל יושבים ביחד.
למען אהבת האמת, כל אחד לבדו יושב במערך משפחתי מלא מסכות, הסתרות ושקרים.

כל האירועים המשפחתיים שלנו נערכו על השטיח הזה
ונדמה שבזמן שמעליו ישבו ועמדו והלכו אנשים שהתלבשו נורא יפה
ודיברו רק בצורה אדיבה ומנומסת
כל התולעים והרמשים והריקבון והמוות והכיעור רחשו מתחת לשטיח הזה
בתערובת מעוררת בחילה של שקרים והעמדות פנים ומסכה אחת גדולה ומכוערת.
מחייכת.
מפתיע כל כך שהשטיח הזה עוד עמד במקומו עם כל מה שרחש מתוכו, מאיים להתפוצץ.
הייתי נוהגת לשכב על השטיח הזה מתחת לשולחן
ועדיין להרגיש שאין לי מקום בטוח בעולם כולו
שאין איש שירצה לראות אותי באמת ולהיות איתי
שמשהו פגום בי כל כך שאינני מתאימה לעולם הזה, להעמדת הפנים הזו
שהצרימה הנוראית הזו היא בי, היא אני
הסכמתי להאמין בזה באמת.

הסכמתי לוותר על קול הידיעה הפנימית שלי
לשכוח את יופיה לחלוטין, את האמת שהיא
להוריד אותה ממקומה, לחבל בה, להכות אותה כדי שתשתתק
כדי לא להאמין לדבר שתגיד
כי האמת היתה בלתי נסבלת
ולא היתה אפשרות לשרוד שם לבדי עם האמת הזו שהיתה נקראת "הבית שלי"

כל כך התנתקתי ממנה, שכשהייתי בת 11, נשברה לי קערה על הרגל
וירד לי מלא דם והייתי רק עם האחיות שלי בבית וכשהן באו אליי ואמרו לי לשבת מה שאמרתי היה:
לא על השטיח. בואו נרד מהשטיח…….
כי אפילו לדמם היה אסור על השטיח בסלון.

את הכאבים שלך קחי בבקשה למקום אחר ותדממי בלי להפריע.
כאן אנחנו מנהלים חיים.
והם לא כוללים את הכאב שלך או בכלל את מה שאת מרגישה.
זה מאד מפריע לנו.

הייתי רק בת 11
ונדמה לי שלחיות במנותק מהרגשות שלי כבר היתה דרך חיים ארוכה אז
זה היה הרבה אחרי שויתרתי
כבר אז זה לא נראה לי מוזר.

כה חכמה ואמיצה וטובה הייתי
וידעתי לשמור על עצמי
וידעתי שאני חזקה מספיק כדי לשרוד עד שאפשר יהיה לחיות שוב
וזה עכשיו.

לאט לאט
להוריד את השכבות
לאט לאט
כפי שהיא מוכנה, הילדה הפגועה שבי
לאט לאט
להיזכר
ללמוד להקשיב
ולהישאר איתי
לאט לאט לאט

Read Full Post »

המדבר דיבר
בכל כך הרבה קולות
של כאב וצחוק ובעיקר אהבה
חוצות חולות
חוצות גבולות
עוברת אשמות
נוות מדבר של גאווה גדולה
נוגעות בחדש נוגעות מחדש
ממלאות את הרווח
בחומר חדש ומחייה
מהאש
לבטן הכדור
ומשם (דרך האש)
אל קצה השמיים
מחוץ לאטמוספירה
פגישה ישירה
עם כל היש….!

לחישה של זקנה בת 106, במנוחה ערה –
תודה גדולה גדולה. דמעות של אושר.
אוהבת את כולכן, נשים אמיצית,
מכשפוטובות מאד מאד מאד.

הנה מקבץ ראשון של תמנות במכשפוטובות במדבר 3/2012

Read Full Post »

עכשיו
היום
הרגע בו נוצר הרווח בזמן
זמן של שוויון
רגע של רווח
של התרווחות
של התרחבות
הזמן עוצר ונפער
ומאפשר את הקפיצה הזאת
אל הבחירה החדשה
אל החלום החדש
אל האפשרויות האינסופיות הגלומות בעתיד
בו היום הולך ומתארך
והלילה הולך ומתקצר
ואנחנו מדלגות
אל האביב
אל ההתחדשות
אל ההסכמה להפתיע את עצמנו
ולראות משהו שלא ראינו מעולם
ולהרגיש משהו שלא הרגשנו מעולם
ולהבין מחדש ומהתחלה – ואחת ולתמיד –
שאלה הם חיינו
ומה שנעשה בהם -ייעשה
ומי שנהייה בהם – נהייה
ושזה קורה
עכשיו
ועכשיו
ועכשיו

הללויה!

ישתבח שמה.
ונשתבח אנו.
חג שמח.

אמן.

מכשפוטובות נוסעות אל המדבר בשבוע הבא. מיום שלישי עד חמישי. מחרחבים אינסופיים של חולות. שדות כוכבים מנצנצים בלילות מולד הירח וחיבוק של מדבר ואש.

Read Full Post »

Older Posts »