Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘בת’

מחברת

כשהתעוררתי בבוקר סיטה כבר היתה ערה. היא הראתה לי את הציור שציירה ושאלה – את מבינה מה זה?
בבת אחת התמלאו עיני בדמעות. ברור שהבנתי. בציור של סיטה היתה מחברת שבה היתה מצויירת מחברת שבה הייתה מצויירת מחברת וככה עד אינסוף…
כשהייתי ילדה הייתי עושה עשרות ציורים כאלה. אותי מציירת אותי ובציור רואים אותי מציירת אותי מציירת אותי וככה עד אינסוף…
כשהייתי ככה מציירת הייתי צוללת עמוק עמוק עמוק. למחוזות של כישוף של זמנים מעורבבים של עבר ועתיד של אינסוף אפשרויות.
הייתי מתמלאת בתקווה ובאמונה בלי לדעת להסביר בכלל למה. רק מאוחר יותר הבנתי שככה פגשתי אותי מזמנים אחרים ויכולתי להקשיב ללחישה שנותנת תקווה לעתיד. שמסבירה לי את העולם הזה ואיך בדיוק אני נקלעתי אליו ולמה דווקא ככה. לא ידעתי להגיד מילים על זה. אבל הרגשתי. כל כך חזק וכל כך ברור עד שמוחשי לי עד עצם היום הזה. עד שמשרת אותי כמעט בכל כישוף ובכל פגישה גם כשאני כבר כמעט בת 50.

לפעמים כשעושים כישופים חוצי זמנים – הולכים אל ילדה שפעם פעם… ולוחשים משהו באוזנה, או מראים לה דרך, או משתילים איזו הבנה או תקווה או אמונה בזמנים ההם, שיעזרו לה להגיע לזמן הזה. אבל בעצם, הגענו לזמן הזה כשיש באמתחתנו כישוף שנעשה פעם פעם כשאשה הלכה אחורה לילדה שהיתה ולחשה לה משהו שעזר לה להגיע לזמן הזה שבו יש אשה שפעם היתה ילדה שמישהי לחשה לה..

זה בלתי נתפס ההתרחשות הזאת בעת ובעונה אחת, בכל הזמנים.

ככה כישופים

ככה נשים

בעת ובעונה אחת. הכל מהכל. הכי למעלה והכי למטה. הכי סתמי והכי משמעותי. הכי מרגש והכי מייאש.

ככה אני

ואת?

כשכתבתי את השירים לילדים וחשבתי מה אני רוצה לתת להם היה לי ברור שכישוף הזמנים הזה חייב להכנס אבל לא ידעתי איך.. בלי שישמע מוזר.. אז כתבתי את השיר הזה – "מחשבות" וחשבתי שבטח תהייה איזה ילדה או ילדות או ילדים שישמעו את זה – וזה יריח להם מוכר.. ניחוח לא מוסבר של הבית שמחכה להן כשיגדלו. ואולי בלי בכלל להבין ירגישו לרגע שיש עוד ילדה שדומה להם, והם לא לבד.

Read Full Post »

אנחנו נוסעות ברכבת ליום שלם בתל אביב לכבוד היומולדת של נעם. בת 17.

אני – את קולטת שאת הבת שלי ואני אמא שלך?
היא – לא נתחיל עם זה עוד פעם אמא…
אני – טוב, טוב, (לא מתאפקת) אבל זה בלתי נתפס, לא? זה לא מוזר?
היא – אבל תמיד הייתי בת שלך, את צריכה להבין, אני נולדתי לתוך זה, אז זה לא מוזר
אני – אבל הקטע הזה שלא היית בכלל ואז נוצרת בתוכי ואז יצאת ממני…
היא – טוב אמא, זה מוזר
אני – זה בלתי יאמן, לא?
היא – אמא די
אני – טוב. סליחה. אז מה החלום הגדול? מה החלום הגדול שלך?
היא – אמא די
אני – לא, באמת, תחשבי – הכל פתוח. אפשר הכל. מה את רוצה? מה החלום הגדול?
היא – עדיף כבר שתשאלי אותי מתי אני אתחתן ומה עם חבר ומתי יהיו לי ילדים. די כבר עם החלום הגדול.
אני – טוב. סליחה. את קולטת שאני אמא שלך?

גו ואני

Read Full Post »

משמעות

מאת: אלי יופי אור (בת 11)

הנני כאן, בסבך של ענפים.
הנני כאן, על הגזע הזה.
מחייכת לציפורים.
כל ענף, כל אצטרובל,
הוא רגש בפני עצמו.
כל ענף זעיר קטן, כל חיידק עליו
מסמל התרחשות,
מסמל מקרה.
הנה לפניי מחט אורן קטנה,
אני מסתכלת עליה, מתרכזת טוב – טוב,
ומי זאת? זאת אני.
שקט. דממה. נקודה וקו.
עכשיו נעים לי.

לולי

 

Read Full Post »

אני זוכרת ממש טוב את ההרגשה הזאת, כילדה – שאין אף אחד.
כלומר – יש כל מיני אנשים קרובים יותר ופחות מסביבי, אבל אין אף אחד.
כי אף אחד לא באמת מבין.
כי אף אחד לא באמת מקשיב.
כי אף אחד לא נשאר שם עוד רגע כדי לחבק ולתמוך.
כי אף אחד לא יכול ולא יודע פשוט להכיל, את הכאב או הבדידות שלי.

אני זוכרת ממש טוב, שאם כבר מישהו ניסה להישאר שם עוד רגע מיד היו מגיעות עצות אן הבנות או רעיונות לפתרון.
ואני זוכרת ממש טוב, איך פילסתי לי את דרכי אלי.
איך לימדתי אותי לא להיות לבד.
איך לימדתי אותי להיות איתי.
איך התפללתי לאלוהים ולכל השדים והרוחות להבין את הקסם הזה, של ההתיידדות עם עצמי, להזכר איך מתחברים לכוחות האלה הפנימיים שמאפשרים שינוי. שמאפשרים התחזקות. שמאפשרים לעולם הזה להיות נסבל.
איך לימדתי אותי שלהיות לבד זה לא להיות בודדה. ושללבד יש הרבה כח.

ובגלל שעשיתי את כל זה בעצמי, ובגלל שעשיתי את זה כילדה – זה יצא (איך לומר) קצת מעוות.
כלומר – התבנית ההשרדותית הילדית שלי כללה גם ריחוק מכל השאר. ההבנה שאני יכולה לבד ושלמעשה אני לא באמת צריכה אף אחד – אמנם הצילה אותי, אבל השאירה אותי ממש לבד במשך שנים רבות.
מקור הכח שלי ומקור הכאב שלי שילבו ידיים ובעטו בזילזול בכל מי שהעז להתקרב…

ועכשיו, כשאני אמא, אני מנסה ללמד את הילדות שלי שלבד זה כח.
שלבד זה לא בדידות. מנסה (ולפעמים אפילו מצליחה) להראות להן את הדרך אל עצמן. אל כוחות השינוי הפנימיים שלהם. את יסודות הכישוף הנשי (לחפש ולמצוא את הכח בתוכך) ושכאב הוא לא דבר שצריך לפתור אלא לחבק.

לפני 17 שנה כתבתי את השיר הזה. שי הלחין. ועכשיו עמית פישר עשה קליפ. אלי שלי אהובת ליבי משחקת שם וגם שרה. ואני כל כך גאה וכל כך מתרגשת לחלוק כאן איתכן את היצירה הזאת. אוהבת. שמחה. מתרגשת. תהנו !

Read Full Post »

הנה ילדה.

הילדה יכולה לעשות הרבה דברים לבד
הילדה לא יכולה לשרוד לבד. היא צריכה שיטפלו בה.
היא צריכה שישימו לב לליבה.

הילדה אומרת לי  –
"בבקשה, שימי אלי לב.
אני רוצה להרגיש מובנת. אני רוצה להרגיש רצוייה. אני רוצה שיתעניינו בי. רק רק בי. לא במה שאני עושה. לא בעם מי שהייתי.

אני רוצה שתסתכלי לי בעיניים ותראי את נשמתי.
אני רוצה שתשימי לב אלי. לא צריכה "תשומת לב". תשומת לב זה לילדים קטנים. אני רוצה שתשימי את הלב. שתפקידי בידי את הלב שלך ותתייחסי בעדינות ובכבוד ללב שלי.

מבקשת שליבי יראה. שלא אהייה שקופה. שלא אהייה מובנת מאליו. שיקחו אותי בחשבון. את ליבי. לא כחלק מ"התחשבנות" לא כי צריך או כי אין ברירה. לא כי ככה נהוג או ככה מנומס וגם לא כי זה משתלם בסוף.

אני רוצה להיות חשובה, שיקחו אותי בחשבון – בגלל שמאד מאד רוצים. בגלל שאני אחת כזאת שרצונה חשוב. שדעתי חשובה. ששביעות רצוני יכולה להזיז את הרוח והעננים ולחולל קשתות בענן.

ומי שישים לב אלי יקבל עולם ומלואו. יקבל את ליבי".


הנה אשה

האשה יכולה לעשות הכל לבד
האשה יכולה לשרוד לבד. היא לא צריכה שיטפלו בה.
היא לא צריכה שישימו לב לליבה.

 האשה יכולה לרצות בזה
האשה יכולה לבחור את זה
האשה גם יכולה לשים לב לעצמה

 היא אומרת –
"בבקשה שימו אלי לב.
אני רוצה להרגיש מובנת. אני רוצה להרגיש רצוייה. אני רוצה שיתעניינו בי.
רק רק בי. לא במה שאני עושה. לא במה שאני לא עושה. לא אם תפקדתי או הסעתי או החזרתי או מצאתי את ייעודי או יש לי תואר באוניברסיטה או הפכתי לאמא או יש לי זוגיות או הצלחתי בקריירה.
מבקשת שיתעניינו רק רק בי. במי שאני.

אני רוצה שתסתכלו לי בעיניים ותראו את נשמתי.

אני רוצה שתשימו לב אלי. אני לא צריכה "תשומת לב". תשומת לב זה למסכנים או לחלשים. אני רוצה שתשימו את הלב. שתפקידו בידי את הלב שלכם ותתייחסו בעדינות בכבוד ללב שלי.

מבקשת שליבי יראה. שלא אהייה שקופה. שלא אהייה מובנת מאליו. שיקחו אותי בחשבון. את ליבי. לא כחלק מ"התחשבנות" לא כי צריך או כי אין ברירה. לא כי מרחמים עלי וצריך לעזור לי. לא כדי להתחשב. לא כי עזרתי לכם ועכשיו אתם מחזירים. לא כי ככה נהוג או ככה מנומס וגם לא כי זה משתלם בסוף.

אני רוצה להיות חשובה, שיקחו אותי בחשבון – בגלל שמאד מאד רוצים.
בגלל שאני אחת כזאת שרצונה חשוב. שדעתי חשובה. ששביעות רצוני יכולה להזיז את הרוח והעננים ולחולל קשתות בענן.

ומי שישים לב אלי יקבל עולם ומלואו. יקבל את ליבי".

 

Read Full Post »

הנה ילדה.

הילדה יכולה לעשות הרבה דברים לבד

הילדה לא יכולה לשרוד לבד. היא צריכה שיטפלו בה.

היא צריכה שישימו לב לליבה.

הילדה אומרת לי  –

"בבקשה, שימי אלי לב.

אני רוצה להרגיש מובנת. אני רוצה להרגיש רצוייה. אני רוצה שיתעניינו בי. רק רק בי. לא במה שאני עושה. לא בעם מי שהייתי.

אני רוצה שתסתכלי לי בעיניים ותראי את נשמתי.

אני רוצה שתשימי לב אלי. לא צריכה "תשומת לב". תשומת לב זה לילדים קטנים. אני רוצה שתשימי את הלב. שתפקידי בידי את הלב שלך ותתייחסי בעדינות ובכבוד ללב שלי.

מבקשת שליבי יראה. שלא אהייה שקופה. שלא אהייה מובנת מאליו. שיקחו אותי בחשבון. את ליבי. לא כחלק מ"התחשבנות" לא כי צריך או כי אין ברירה. לא כי ככה נהוג או ככה מנומס וגם לא כי זה משתלם בסוף.

אני רוצה להיות חשובה, שיקחו אותי בחשבון – בגלל שמאד מאד רוצים. בגלל שאני אחת כזאת שרצונה חשוב. שדעתי חשובה. ששביעות רצוני יכולה להזיז את הרוח והעננים ולחולל קשתות בענן.

ומי שישים לב אלי יקבל עולם ומלואו. יקבל את ליבי".

ככה היא אמרה לי

ואני שמעתי

אני שמעתי אותה.

ונשמתה הגדולה התכווצה לגוף קטן מאד.

וילדתי אותה. בדיוק לפני 4 שנים.

זה היה מזל מאד טוב.

תודה.

Read Full Post »

מה חשוב לי? שלא יהיה לך קר. שלא תתחיל נזלת.
מה באמת חשוב לי? להיות קרובה אליך

מה חשוב לי? שאף אחד לא יפגע בך
מה באמת חשוב לי? שתרגישי בטוחה, אפילו שאננה, בעיניים עצומות בכל מקום בעולם.

מה חשוב לי? שלא תאבדי את הטלפון הנייד שלך
מה באמת חשוב לי? שתרגישי שהכל אפשרי. שנוכל לצחוק ביחד על אלה ש"שומרים על רכוש"… ועל כל מה שזז…

מה שחשוב לי גדל וגדל ומילא את המסך והסתיר אפילו ממני את מה שבאמת חשוב לי.
ואני אוחזת במה שחשוב לי דרך הקריטיות, הגורליות, כדי לא להשבר.
כדי לא לחוש את הכאב שכבר חשתי פעם כילדה כשויתרתי על האפשרות שאמא תעדיף את מה שחשוב באמת על פני מה שלא ממש חשוב.

אני רוצה לפרוש.
לנוח קצת ולהתחיל מהתחלה.
בזירה חדשה, בעולם חדש, על במה חדשה שבה אני ואת, ילדה שלי, רוקדות ומקדשות את מה שבאמת חשוב לי ולך ורק בזמן הפנוי מטפלות במה שחשוב לפעמים ולפעמים לא.
אני רוצה להזכר בנערה, אולי אשה צעירה, אולי אפילו אהובה של איש, שיצאה בלילה אחד עם ארגז קרטון מהבית של אמא ואבא, נחושה ומבולבלת, כדי למצוא לעצמה בית חדש.
כשבבטנה מפעמת התחושה הברורה על מה חשוב באמת בחיים האלה.

Read Full Post »

צוואה

בנותי היקרות,

אני כותבת לכן כאן, בבלוג, כדי שתהייה עדות. כדי שאם אי פעם אשכח, או תשכחו אתן, תהייה מי שתזכור ותזכיר.

אני מבקשת מכן, שאם יגיע רגע כזה בחייכן, שבו תוכלו "לטפל" בי או להיות מושקעות בילדיכן – תבחרו תמיד בהם.
בשמחה. בקלות. בלי גרם של אשמה. תמיד תמיד תעדיפו את ילדיכן על הוריכן.

אם לא יהיה אף אחד שרוצה לחגוג איתי סדר פסח, או ראש השנה, או עיד אל פיטר – אל תבואו להיות איתי.
אם אהיה מסכנה ובודדה זאת תמיד אחריות שלי ובחירה עמוקה שלי. לא שלכן.
אם לא יהיה מי שייקח אותי לבדיקה. אם בדיוק הפיליפינית שלי תהייה בחופשה ויהיה לי ממש כואב – אל תפסידו אפילו ערב אחד עם האהוב שלכן בפאב או בוקר עם החשבונות של העסק או אחהצ עם הילדים שלכן – כי צריך ואין ברירה ואין מי….

אני האמא , את הילדה.
ככה זה אמור להיות.
אני נותנת, את מקבלת.
ככה זה אמור להיות.
אני בחרתי להיות המקור לצמיחה שלך, הקרקע לנחיתה שלך כאן, התמיכה ללא תנאי לחיים שלך – עד שיהיה מיותר לך.
את בחרת – לאפשר לי לאהוב אותך, בזה שבאת דווקא אלי.
זאת העסקה.

ולמרות כל התורה שבכתב (לא תשליכני לעת זקנה, והדרת פני זקן, כבד את אביך ואת אמך…) וכל התורה שבעל פה (מה כל כך קשה? מה כבר ביקשתי? אין זמן לתת קצת כבוד, קצת יחס – למי שהוליד אותך???, למי שנתן לך את חייו?) אני אומרת – כאן, קבל עם ומקלדת – לא רוצה.
מבקשת וכותבת את זה כדי שיהיה לכן מסמך כתוב לנפנף בו אל מול צרי עין ומח כשאהיה סנילית (אם אהיה) ואנג'ס לכן בדיוק כמו שניג'סו לי. בעצם כמו שניג'סו גם להורי ולהורי הורי – מאז המצאת רגשי האשמה ועד עצם היום הזה.
ככה זה משמח אותי.

אני מבקשת מכן ומשחררת אתכן מכל חובה, תלות, אשמה, האשמה וכו' שקשורה ב"חובה" הקשורה בי.
אני תמיד אחייה את חייכן. אשמח אם אתן לא תחיו את חיי. ואם יהיו לכן ילדים – תוכלו לחיות את חייהם.
כשהורים חיים את חיי ילדיהם – זה טבעי. זה נכון. זו דרך הטבע.
כשילדים חיים את חיי הוריהם – זה עיוות. זו טעות. זה חולני.

בכל מקרה בו תעדיפו משהו (למשל ליסוע מסביב לעולם) או מישהו (למשל את האהוב שלכן) על פני – זה ימלא אותי בשמחה ובעונג ובתחושת סיפוק ומלאות. גם אם זה לא יראה ככה. זאת האמת.

שלכן. באהבה.
אמא.

Read Full Post »

בתוך "אם השבט" עמוד בשם "מכתבים לאמא".

בתוכו – "בין עצמי ובינה" שזה המכתב של איילת לאמא שלה. (שהתחיל כתגובה והפך לעמוד…).

שלחו עוד מכתבים. בבקשה.
את מה שרוצות לומר לאמהות שלכן.
את מה שרוצות לומר לנו על האמהות שלכן, את מה שרוצות לומר לבנותיכן על האמהות שלכן ועליכן…

בואו! תודה!

Read Full Post »

אלי לא נרדמת לבד.
היא כמעט בת 9 ועוד לא נרדמת לבד.
לפעמים אנחנו שוכבים לידה עד שנרדמת, לפעמים אני כבר נרדמת במיטתה ובאמצע הלילה משרכת את דרכי למיטתי ולפעמים מוצאת את עצמי שם בבוקר..
לפעמים היא נרדמת בחיבוק עם אחותה הגדולה, כל פעם במיטה אחרת
ולפעמים, כמו אתמול למשל, אני מזמינה אותה לישון איתנו, בדרך כלל כשאין לי כח לכל המעברים האלה.
מחיר קטן לשלם על העדר פרטיות שרווח גדול לצידו – שינה ארוכה ומבורכת.

אז אתמול, כששכבנו היא ואני במיטה שלי בלילה אמרתי לה – "מתי את חושבת שיגיע היום שתשכבי במיטה שלך ותקראי ספר עד שתתעייפי ופשוט תרדמי?".
והיא ענתה "אני לא יודעת, אמא, זה קשה לי", ואז בתמימות ובבטחון אמרה (כמו שאומרים למשל השמש זורחת במזרח) "את הרי לא רוצה שאני אעשה משהו שקשה לי, נכון?"

והאמת, שבאמת אני לא רוצה שהיא תתגבר. לא רוצה שתתקפל ותשתדל ותוותר, ובטח לא בשביל איזה רעיון שאפילו הוא לא שלה…
ועוד אמת, שעדיין יש בי חלק ששבוי במורשת הפולנית שממנה באתי שאומר "צריך להתגבר, צריך, צריך להתאמץ, צריך.. צריך… צריך…"

אז ככה נזכרתי אתמול – שבאמת אני לא רוצה שהיא תתגבר ותתאמץ ותעשה למרות… (אלא אם כן היא בחרה בזה)
וגם – שמה שבא בקלות – גם נשאר לצמיתות
וגם – שאם היא תאמין שהכל מגיע לה – הכל יגיע לה. ואליה.

אמן.

Read Full Post »

Older Posts »