Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘אש’

היום נפטרה לירונה
בתחילת אוקטובר עשינו מעגל בשבילה וזה מה שכתבתי אחריו –

לפני 17 שנים בערך, ישבתי עם צלה ליד מדורה באמצע שדה קטן על אדמת חמרה אדומה.
היינו יושבות שם, ליד המדורה הזאת, לילה לילה – במשך זמן רב.

בלילה ההוא שעליו אני רוצה לספר הגיעה אשה זקנה מאד, חולה מאד שביקשה עזרה.
האשה הזאת אמרה שהיא מאד מתגעגעת לבעלה שכבר מת ושהיא רוצה כבר לפגוש אותו, היא הרגישה שהגיע הזמן שלה למות ושהיא מוכנה כבר ללמוד איך למות.
בסוף המפגש היא הבינה שהיא כבר יודעת איך למות, אבל השיעור שלה, בזמן שנותר לה – הוא איך לחיות.

היא למדה באותו הלילה איך לחיות…

בחודש שאחרי הפגישה הזאת היא נסעה לסיני עם חבר שהיה אז צעיר ממנה ב 45 שנים בערך…
והסכימה לעבור עוד ועוד הרפתקאות והתנסויות עד יום מותה.

היום הסתכלתי למוות בעיניים בלי למצמץ וראיתי.
ראיתי איך המוות שלוב בחיים ובלתי נפרד ממנו
ראיתי שכמו שאיפה ונשיפה כך חיים ומוות – נשימה של הנשמה.

פגשתי היום אשה אמיצה
שהייתה בשבילי השראה
ואני מלאת תודה
על כל דמעה שירדה מעיני
ושחיזקה בליבי את כוחות האהבה שבי.

מוזמנות להצטרף לתפילותיי
כי רק החיים שחובקים בתוכם את המוות יכולים להבין אהבה

תודה

מודעות פרסומת

Read Full Post »

המדבר דיבר
בכל כך הרבה קולות
של כאב וצחוק ובעיקר אהבה
חוצות חולות
חוצות גבולות
עוברת אשמות
נוות מדבר של גאווה גדולה
נוגעות בחדש נוגעות מחדש
ממלאות את הרווח
בחומר חדש ומחייה
מהאש
לבטן הכדור
ומשם (דרך האש)
אל קצה השמיים
מחוץ לאטמוספירה
פגישה ישירה
עם כל היש….!

לחישה של זקנה בת 106, במנוחה ערה –
תודה גדולה גדולה. דמעות של אושר.
אוהבת את כולכן, נשים אמיצית,
מכשפוטובות מאד מאד מאד.

הנה מקבץ ראשון של תמנות במכשפוטובות במדבר 3/2012

Read Full Post »

הנה זה בא…

מכשפוטובות 6.

מכשפוטובות בסמוך ליום הקצר ביותר בשנה,
בסמוך לזמן בו היום מתחיל להתארך, והלילה מתחיל להתקצר.
נביטת האור בתוך החושך, מתוך החושך.
ומכאן רק יותר ויותר אור, יותר ויותר גלוי, יותר ויותר חשוף ובהיר.
מה שמתחת עולה למעל
מה שבפנים יוצא אל החוץ
מה שמוסתר הופך לגלוי…

מזמינה אתכן לעמוד איתי באור
להסכים לקפיצת הדרך, זאת שמרוב שרוצות את הטוב – הופכות להיות הוא.
שמרוב שמתרגשות ומתפעלות ומתגאות ורצות – הופכות להיות היא. המייטב.
הופכות
היפוך.

מכשפוטובות. מכשפות טובות. טובות מאד.

רוצות?
באות?

הפעם בבית האלות (ככה קוראים לבית הזה…)
בוילה עם חלל גדול לעבודה ועוד 9 חדרי שינה ונוף מהמם…

אני מחכה
בשמחה
בהתרגשות
באהבה
ובהרבה הרבה טוב.

השריפה שמשתוללת עכשיו בכרמל הזכירה לי שאין זמן
שהחוקים של הזמן הלינארי, האשלייה הזאת כאילו יש קודם ואח"כ, כאילו יש קצב ידוע מראש, כאילו אפשר לשלוט ושאם מחבים זה לא ידלק במקרה בטעות שוב, ויקפוץ מצמרת לצמרת…
האש הזאת שמכלה ומחייה בעת ובעונה אחת – כמה עוצמה
ועם כל העצב על מה שנשרף יש גם הרבה יופי וקסם בגודל הזה. בטבע.

אז ככה, כשהכל יכול להתהפך. בכל רגע. בכל צורה..
עם ההבנה הזאת, על האנושיות, על כוחה המוגבל ועל יכולתיה האינסופיות
מזמינה אותכן להפוך
להפוך אין ליש

בדילוגים
בטוב….

התמונה שמצולמת בראש נשימהות היא תמונה של פיה שאלי צלמה ביערות הכרמל.
המקום שבו צולמה התמונה כבר לא קיים, והפייה הזאת מן הסתם כבר הפכה לפיית אש (כי ידוע שפיות לא נשרפות…)
אני מצרפת כאן עוד תמונות משם (אם תסתכלו טוב תוכלו לראות את הפיות שאלי ראתה וצלמה…) מפעם. לעכשיו.
 


Read Full Post »