אהובותי היקרות
מ כ ש פ ו ט ו ב ו ת
ממש ממש בקרוב!
11-13.8, חמישי משעה 18:00 עד שבת ב שעה 20:00.
יותר מהר
יותר גבוה
יותר חזק
יותר עמוק
יותר רך
יותר שמח
יותר פשוט
יותר…..
ו א ח ר ת ל ג מ ר י!
מלא ליבי תודה
ואתכן – רוצה ורוצה עוד!
בואו.
יולי 25, 2011 על-ידי nashimahut
אהובותי היקרות
מ כ ש פ ו ט ו ב ו ת
ממש ממש בקרוב!
11-13.8, חמישי משעה 18:00 עד שבת ב שעה 20:00.
יותר מהר
יותר גבוה
יותר חזק
יותר עמוק
יותר רך
יותר שמח
יותר פשוט
יותר…..
ו א ח ר ת ל ג מ ר י!
מלא ליבי תודה
ואתכן – רוצה ורוצה עוד!
בואו.
פורסם במכשפוטובות | מתויג אהבה, אורית אור, מכשפוטובות | 16 תגובות
רווית על איך באים תינוקות לעולם | |
מאמרים ברשת | לידה ש… על על החיים ועל המוות | |
edryitay על איך מכשפים אמונה | |
סוזי על אמא בישלה דייסה | |
Edna על אומקוששט | |
מיכל גולדברג אייל על מכשפוטובות על החיים ועל המוות… | |
תמרה על מכשפוטובות על החיים ועל המוות… | |
mira על מכשפוטובות על החיים ועל המוות… | |
tali bhavani amoyal על מכשפוטובות על החיים ועל המוות… |
בתוך כל העומס הזה החום הגדול המעברים נראה כאילו זה לא אפשרי
ולא יתכן ומוגזם בהחלט
אבל………..
אבל…………………..
ימים שמחוץ לזמן שמסדרים את הזמן
נשים אישות מכשפות זזות מלהטות ברב רובדיות
דלתות ברזל כבדות ניפתחות בדרך קסם אל מקום רחב רוחבי עמוק הכאב היופי השמחה משנים את השנים שניפתחות כמו שושנים ומיתחלפות המילים ונירקמים סיפורים חדשים חדשים חדשים
אני באה ברוב עקמומיותי ובמלוא הדרי וכאבי ועוניי ועושרי ןאןשרי באה עם סודותיי ועם פריצותי ככהכמו שאני
בואו נה בואונה
עוד לא היה כמו זה
והכי כיף זה הקרוב הזה המאד קרוב הזה
תמרה אהובה ביותר!
איך המילים מבטאות לך אותך
כמה יפה את
כמה נכון.
אחח אני נרגשת ומחכה ומצפה
כל פעם מחדש
כל פעם כמו חדש
להנמס אל כור ההיתוך הפלאי שלנו.
איזה ברות מזל!!
יאמי!
סליחה, אבל נדמה לי, שלדבר שאני מרגישה קוראים אושר.
כלומר –
אני מאושרת.
מותק אחת האלה עפה
מספרת לכן –
שבתוך כל הבאלאגן,
הופעות שירה, הופעות סיום, הופעות הינני, מחלות כאלה ואחרות, הקלטות דיסק –
הולכת ונרקמת יצירת מופת.
קוראים לה מכשפוטובות. והיא כבר ממש קרובה…
והולך ומתגבש המעגל של הפעם.
וווי ווי וווי
כל כך מרגש. ומקסים. ורך. ועמוק. ושקוף. ואוהב.
נשארו קצת מקומות (ממש ממש קצת)
כל הקודמת – זוכה.
וגם אנחנו.
אהבת אינקיץ
שמחת אינסוף
התרגשות אינשיעור (לקדושה הזאת)…
לסיטה יש דלקת ראות
ואני שמחה
לא מזה שיש לה דלקת ראות
בטח שהלב שלי כואב כשלה כואב
אבל
אני שמחה
במנותק ממנה.
אני מסתכלת עמוק בליבי
ומחפשת אותה – את החרדה
את הדאגה.
ישנה. מתעוררת. משהו חסר.
היא פשוט איננה
אהובותי – אין חרדה. אין דאגה.
בכל בוקר אני מחכה מחדש שתחזור
והיא פשוט עזבה אותי
כמו הניקוטין
המשיכו הלאה בדרכם.
החרדה, הדאגה, הניקוטין….
במכשפוטובות הקודם קודם – זה שהיה אצלי בבית – רציתי לבקש את העניין עם החיידקים (זוכרות?). ולא העזתי. הרגשתי שזה גדול עלי מידי. מפחיד מידי. מאיים מידי.
אז ביקשתי את העניין עם הגורו, והמרכזיות וזה (זוכרות).
ובמכשפוטובות האחרון, כששכבתי ובכיתי מאושר, כשהסכמתי לראות את המתרחש כיצירה שלי, כשראיתי את סיוון, ואת זואי, ואת זיסי ואת עדי ואת… ואת… ואת… נזרע הזרע לדבר
ועכשיו נבט
ואני משקה אותו באהבה ובעדינות
והוא ממשיך לגדול
וזאת אמת.
מדהים.
אפשר – אפשר להסיט מהלך שלם של חיים בנגיעת אהבה חד פעמית.
ניקוטין וחרדה
מבחינתי ומניסיוני שלובים הם זה בזה.
ניקוטין משחרר למערכת הרבה כעס, הרבה דאגה חרדה ופחד.
החומר מתנקה ממך ואיתו גם החרדה ימח שמה ושם זכרה!!.
איזה יופי
שבת למקורות…
החזרת ליושנה וכול זה
ברוכה את
וואו
זה עובד
עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם
אני רואה
תראי את הפלא שעשית
את במו ידייך
יצרת את המציאות הזו
ובנגיעה אחת קטנה…
רפואה מהירה ושלמה
לסיט…
וחיבוק ענק לך
של שמחה והשתתפות
וחיזוק וברכה על הדרך המופלאה
שיצרת בתוך השבילים המפותלים של החיים…
פתחתי פה לשטן, ולכל השדים…
הביא לי אותה הלילה ב 40 מעלות חום. על המד חום.
סיט קדחה
אני לא מסכנה
אני לא מודאגת
אני רק מאד מאד עייפה
תודה אהובותי.
תודה זיס
תודה מיכלב
72 ק"ג.
התחלנו ב – 80.
הללויה!
🙂
פיולי
רואים עליך!
את נראית אחרת לגמרי.
תהני מכל רגע אחותי מכשפתי
הללויה פיולי
את גדולה
ועכשיו גם כוסית אש
סחתן!!!!!
סתם פתאום נזכרתי איך כשנעם היתה בת 4 חודשים נסעתי עם מיכל גולדברג לתורכיה ל-4 ימים. ממש סתם נזכרתי בזה. אין לי שום סיבה. באמת.
ואחרי זה ההנקה המשיכה כרגיל. היא ואבא שלה התחברו ממש ממש טוב. והסתדרו מצויין.
חזרתי שמחה ומלאה ומתגעגעת בטירוף.
אבל באמת, אין לי מושג איך קפץ עלי הזכרון הזה עכשיו, כשהיא כבר בת 15.
היא יצאה ממש מעולה.
ללא פגע וללא טראומה.
ואבא שלה חיזק את הביטחון שלו באבהותו וביכולתו להכיל להיות ולתמוך בעצמו ובה.
אבל באמת, אין לי מושג למה דווקא עכשיו. נזכרתי בזה.
ואני – הייתי בחמאם עם מיכל. והיה לנו משהו משהו. כיף לא נורמלי.
ונזכרתי בי. בנפרד. בי בלבד.
ונזכרתי בעצמי במנותק ממנה. וממנו.
איך קפץ עלי הזכרון הזה פתאום… שירי.
איך?
שירי? שירי? שירי?
בואי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יש עדין מקום?
דונגי
כן! כן! כן!
דברי עם רוני
הלוואי…. איזה כיף
הדונגי בכבודה ובעצמה!
כבוד!