אני מתבוננת בכף ידי ורואה אותה פעם כשלי, האישה בת ה 37 ופעם כשל התינוקות שהייתי.
היא נוצרה כך שתוכל לאחוז, להושיט דבר מה, לגעת, היא יכולה לקצוץ בצל או לצייר במכחול
או למשל ללטף, אני מתבוננת עוד קצת ויש לי תחושה ברורה שליד האחת הזאת, מגיע לחיות.
יש לה זכות קיום. שלא לדבר על כף היד האחרת ועל כל מה שמעבר לזה….
היד הזאת מספרת שככל הנראה כאדם על פני האדמה יש לי זכות להתקיים,
כאישה, יש לי זכות רבה – להיות, יש לי הזכות הכבוד ועונג גם להיות מכשפה:
להסיר מעלי את המותר והאסור ולצאת אל מעבר לגבולות הידועים לי,
בכל בפעם שיש בידי את האומץ לחצות גבול, לזנוח את המוכר לי, נולדת אפשרות לחדש
לעיתים העייפות רבהכל כך, העיפות מהמאבק בתוך זירה מוכרת עד שאנו בוחרות לנוע מזה,
מעלה מטה ולצדדים, אל הלא ידוע שהוא לעיתים מלא הוד ויופי ולעיתים כעור ואפל
לזוז מתוך בחירה אל הבלתי צפוי, אל הכואב והלא מפוענח.
כך בתנועה שהיא רב מיימדית … באמונה עיוורת.
אני מודה על האפשרות הזאת, על החסד הזה אני מודה לך פיולי שלי, על שיצרת בעולם את היצירה הבלתי שגרתית שלך,
זאת שבתוכה ניתנת לנו שעה בה נוכל להיות גלויות באמת.
לבטא בקול גדול או בקול קטן מאוד את מה שנדחק נשכח ונזנח, את מה שעל ליבנו.
לבטא שלא מדעת, מבלי לארגן לסדר או להפריד בהפרדות ברורות
להיות כך ולהישאר בחיים ובתוך החיים ועוד יותר מזה לאהוב ולהיות נאהבות.
זכינו לנער טוב טוב את השטיחים
לעמוד פנים אל פנים בנשימה חנוקה אל מול כל הלכלוך שהצטבר
להעיר נדלים ודובים משנתם.
לרחוץ את רצפת הנפש (זו של גבה יושב הכול)
בשדה בור לא מעובד ולא חרוש יצאנו במחול,
השתופפנו הגבהנו וכל העת בין אם צלחנו ובין אם נותרנו במקומנו
ייחלנו בכל ליבנו לטוב.
זאת תפילתנו הכנה, האמיתית.
ואם כך:
יש לי זכות להשמיע את קולי
זכות להיות שייכת
לעמוד על שלי
לבטוח
להיפרד
להתחבר
לסלוח
לעמוד באמצע
להיות שמחה
להיות עצובה
להוביל מהלך
לחפש
ליצור
לברך
לקלל
לטעות
לקלקל
לתקן
מותר לי
לבוא חשופה
ומתוך החשיפות השברירית והכואבת הזאת,
דווקא מתוכה, לתת.
(כמעט שאני מוסיפה סימני שאלה
אז נזכרת… נזכרת בכן בניסים ובנפלאות ומשאירה פתוח.)
אני אוהבת אתכן,
אוהבת את האומץ שכל כולו שיקוף של הרצון היפה באמת לאמת בלתי מתפשרת
שורשיו נעוצים עמוק בטוב ליבכן…
.
תודה
ממני קרן.
זיסקי אהובה
תודה רבה רבה
משיבת נפשות את
אוהבת אותך בכל תאיי
פיול
מכשפותטובות טוות…
הכורים נטווים אל החיים
אל החלומות
אל המשאלות
אל האפשרות…
טוות כורים שקופים
מקרקעית האוקיינוסים
מפסגות השלג
של הרי ה"בלתי אפשרי"
אל ליבת האפשר
אפשר
אפשר
אפשר לבד
אפשר ביחד
אפשר לי להיות אני
כי יש גם לי זכות קיום
במיוחד ככה – כמו שאני!!!
תודה
נשים יפות
הפנים שלכן
העיניים של כל אחת מכן
המבט המסוים של כל אחת
המבטים שלכן נמצאים מולי
מכירה את עינכן פנימה פנימה לתוך הסיפור של נישמתכן.
כל אחת ומקדש החיים שלה.
פנימה אל תוך עולמכן
כי נתתם לי לראות.
הראתן לי.
וכל האהבה והכאב שנמצאים בתוך החיים נמצאו בנו.
כל הבדידות שבעולם
כל האחדות שבעולם
כל הפצעים והפצועים
היו בנו.
והיינו תקווה
ישבנו יחד יחד
בתוך הזרות הבלתי נסבלת של הקיום
ואהבנו עד אין קץ
את האמת.
הלב שלי כואב מרוב אהבה אליכן
פיולי את מלכה
קרן הכל יפה בך
שני הלוואי שתיילדי אותי
מיכל גולד כשאת נימצאת אין כזה דבר שאי אפשר
מיכל הלב אחותי האמיצה מכל
מיכל אביבי מנשקת אסקימוסים סמויה…
תמר דונגי איזה עשירה את
דלית הכל יוצא לך מתוך מערה של שקט
ניבה את תנצחי הכל
רות קליאופטרה עתיקה ובוהקת
שירי אמא חובקת כל ישובה בתוך אהבה, אדמה חושנית
לילה הטירוף שבך מטריף אותי
סיווני גחלילית יפהפיה חופש חופש ידיעה
כמה טוב להיות חלק מכן.
רוני
תודה לכן אהובות על הזכות ליצור ולהיות איתכן במרחב המכושף הזה, שאיפשר לכל אחת מאיתנו להיות "יותר מידיי".
החופש להיות "יותר מידיי"….
את יכולה לצעוק …. אבל בשקט
את יכולה לבכות…. אבל בחדר
את יכולה להיות חזקה…. אבל תיזהרי לא לשבור
את יכולה להיות יפה… אבל בסתר… שלא ישימו עין הרע
את יכולה להיות חכמה… אבל תיזהרי שלא למשוך יותר מידי תשומת לב
את יכולה להיות קרובה ואוהבת….. אבל בסוף הם תמיד יעזבו אותך
הכי טוב שתהיי באמצע…. לא יותר מידי….
שלא יראו אותך.
שלא תפגעי באחרים.
שלא יוכלו לפגוע בך.
די!!!!
אני
חזקה…
שואגת…
משוגעת…
יפה זוהרת…
מלאת חוכמה עתיקה כמו הקיום….
פראית….
טורפת ונטרפת….
רכה ועמוקה כמו האוקיינוס….
קרובה כל כך עד שמתמזגת….
אוהבת- עד ה(אינ)סוף.
לא מפחדת שיראו אותי
לא מפחדת שיפגעו בי
אני מידיי!
ואני אוהבת את זה
זה טבעי לי
זה פשוט לי
זאת אני!
אהבתי האינסופית לכל אחת ואחת בעומק הכי הכי אישי.
מכשפותיפות
ידיים בטוחות פירקו אותי לאט לאט, ועיניים חדות בחנו את הבעייה, וראשים נבונים הימהמו מה הכיוון, ועשו פוווווו ואוויר רענן מחיה סילק את האבק,
ועשרות אצבעות נשאו, טלטלו, ליטפו, הרגיעו, ותרופת קסמים נלחשה באוזני, וידיים בוטחות הרכיבו והחזירו למקום.
ניתוח לב פתוח.
ניתוח לב בטוח.
תודה לרופאות, למרפאות, תודה לכן אחיות רחמניות
איך נברא יקום לרגע
מה ניקח? מה נשאיר?
מה נשיר?
נשרף הספק
מציירת עיגול
אמת גולמית יהלומית
לא חלמתי חלום
היה!
תודה פיול על שכך בראת
תודה קרן על האינסוף
תודה לכן מכשפות מצחקקות, פרועות, אמיתיות כל כך
אוהבת מאוד עוד ועוד…
תודה אהובותי האהובות מאד
איך זה מרגש ומשמח וממלא לקרוא כל אחת ואחת מכן.
מיכלי הלב – באמת זה נכון, אפשר!. אפשר לך להיות את. ממש ככה. וזאת יצירת מופת מי שהיא את.
רוני – איך באת… איך באת! מרגיש כמו קפיצת מדרגה. חצית את הקוים. כמה כמה טוב ונדיבות ואומץ ואמת. כמה השראה..
לילה, יא מכשושה – את יותר מידיי. איזה כיף שאת ככה מידיי. פעם לפני שנים רבות פגשתי אותך כשעוד לא היית מידיי… כל כך אני שמחה על פגישתנו המחודשת. נדמה לי שתמיד היית במכשפוטובות. זה כל כך טבעי. תודה לך!
מיכל 3 – מתאבדת שיעית שכמוך! איך את יכולה במילה אחת, במבט אחד – לפרוש ולפרוס סיפור שלם. ניתוח לב בטוח. שמחה עליך מאד!
סיווני – את משוררת. ברוכה הבאה למדורת שריפת הספק. ואיזה קול… ווואו! "בעצם ראיתי כבר כל דבר, רק לא פיל שיודע לעוף…"
מתי ראית לאחרונה את דמבו? מומלץ.
עוד ועוד אני יכולה כאן להשתפך.
על היופי. והאמון. והקסם. והתמימות. והטוב. והטוב עוד פעם. והאומץ…
באנו בדרכנו.
חצינו את הקוים.
הטעם ברור.
טעם החיים.
אוהבת ברמות על!
פיול
וואו אהובות מדהימות,
איזה דרך חצתה כל אחת
נכנסנו בצד אחד ויצאנו אחרות
מעגל של אש מסביבי שומר עלי מכל משמר
הכישופים עמוק בבשרי, עמוק בתוך קירות ביתי
שקט עמוק ממלא את כולי
אני בחיים
ואני אוהבת, כל-כך אוהבת
ומסכימה לבוא עוד ועוד
לפגוש
לצאת אל העולם הגדול
ולהיות אני
תודה
ורוצה לאמר עוד משהו קטן…
אני נפעמת מהיופי שפגשתי בי ובכן
התאהבתי
וליבי רוטט ורועד ונרגש
תודה פיולי על שאת נותנת ונותנת ונותנת, מראה את הכיוון אל האינסוף ומעבר לו
וכמה את אוהבת, וואו, כמה את אוהבת
תודה קרן שאת נשארת ונשארת ונשארת, נותנת יד במשעולים הכי אפלים
תודה מיכל ג. על שאת מעיזה ומעיזה ומעיזה לחצות את הקוים,
לנפץ קירות של אבנים
תודה שני שאת אומרת ואומרת ואומרת את האמת החדה,
כמה אהבה נדרשת לשם כך
תודה רוני שאת באה ובאה,מעיזה, משמיעה את קולך המופלא
תודה מיכל הלב על שאת עדות חיה לכך שהכל באמת אפשרי,
למרות ועל אף ובזכות, כמה את אמיצה ואמיתית ואנושית
תודה שירי על הבית שאת, על גודלך האינסופי ואהבתך העצומה
ותודה גם לוילדה על החיות והצחוק
תודה סיווני הטובה, היפה ,על שאת כל-כך אוהבת ונותנת ורכה
תודה לילה, אחות חדשה, כמה אומץ, כמה יופי,כמה אהבה
תודה מיכל השלישית על הצחוק המתגלגל בתוכי עד עכשיו
כמה את מקסימה ואמיצה
תודה דלית על קולך המרפא שנכנס למעמקי נשמתי
תודה תמר על שאת מעיזה להיות יותר מידי, כמה זה נפלא
תודה ניבה על שדרכך למדתי במה אני באמת בוחרת
ימים חדשים בחיי, הכישוף מחלחל פנימה ומהדהד החוצה
ואני אומרת לא ברור וחד למה שלא מתאים
ומחבקת באהבה גדולה את מה שכן
אח, כמה אני אוהבת אתכן ואת היצירה המופלאה הזאת שנקראת
מכשפוטובות
רוצה עוד
ועוד ועוד
ממני, ממכן, מהחיים
דמעות
מרגישה שנתתי לעצמי מתנה גדולה , כל כך עד שאין מילים
תודה
אוהבת אותך מאד מאד וכל אחת ואחת מהנשים המדהימות יפייפיות יצוריות מכשושיות
אלופיות אמיציות במעגל הזה
מרגישה את הדיוק בין הבקשה למענה כשמתכוונים
רואה את הגאונות הצרופה של הבריאה
מתרגשת שוב ושוב מעוצמתה וצלילותה ויופיה של האמת
זכיתי
דלית
נשמות מעברי הרחוק והעתיק והקרוב מאוד כל כך,
תחילה רוצה לחבק כל אחת מכן ולנשק על המצח נשיקת אהבה. אין ספק מצאתי את להקת הברבורות שלי!
במוצאי שבת, כשגמרנו לנקות את ביתה המקסים של רות המופלאה, רציתי נורא הביתה. לרוץ למקלט, לשבת קצת בחושך ולהבין מה קרה שם , מה הכישוף הפעם. ידעתי שמשהו ענק עומד להתרחש בחיי, וגודל השינוי הפחיד אותי מאוד.
הבנתי שהדבר הקשה ביותר, המפחיד ביותר הוא להחליט לשנות הרגל ישן ולבחור מחדש בהרגל מעודכן , כזה ששיך להיום, לבגרות שלי למקום שלי למשפחה שלי.
חשתי כאב גדול, ועצב גדול. ידעתי שעם השינוי אני עומדת לאבד משהו שעליו נשאנתי כל חיי, אמנם לא נוח, מכאיב, מעציב, מכווץ, מעניש אבל מוכר. עלי לפסוע לתוך עולמי החדש והרענן לנסוע למקומות חדשים ורעננים ולבנות שם את ביתי החדש.
אני שומעת אותך פיול, אומרת לי "עליך להתבגר" בתחילה חשבתי שזו ביקורת והתכווצתי אבל כשהמשכת ואמרת "עליך לאהוב את עצמך ברצף "כאילו הכל התבהר וכל כך הבנתי שזה שער הזהב לגדילה ופריחה ואהבה גדולה לעולמי שלי.
אני סקרנית , וגם פוחדת בטוחה ונורא נזהרת. יודעת שאני גדולה ועצומה ויודעת שאין לי אפשרות להתכווץ יותר. הכישוף כושף!!! בודקת את הדרך בה אני מדברת, מלטפת, אוהבת , מוותרת, צועקת, מתעצבת מקרבת, מרחיקה. בודקת ויודעת אחרת, יודעת את עצמי.
זיסי, קרן , אני רואה בך את הברבור היפה השחור והאצילי, שוחה וליבו זהב ואחריו משאיר שובל של נצנוצי זהב על המים. את כל כך יפה, ורכה ועדינה ופראית וחזקה וגדולה. חוכמתך היא דבר נדיר ויקר כל כך .
דלית אהובה בבוקר יום ראשון מיד אחרי הסדנה שלנו סיפרתי את סיפור האישה על הגבעה שגרה בבית הכחול…. תודה על היופי, על המוסיקה, על היצירה מחכה לדיסקים בקוצר רוח, את מזכירה לי את ונוס של בוטיצ'לי.
ניבה האהובה, מסע קשה עברת עם כולנו הראית לי כוחות ועצמות ופחדים ועצב גדול.
דרכך הבנתי כמה אני מפחדת לשנות הרגלים , מה ישאר ממני אחרי השינוי… היית לי למראה. אוהבת אותך מאוד מאוד.
מיכל מהלב, כן חזק וברור.
רות הקוסמת שולחת לך צבעים של סגול וכחול ונצנוצי כסף וסרטים לבנים מבריקים ממשי מהרי ההימלאיה.
ולילה , ומיכל ומיכל ושירי וסיון רוני ושני, ופיולהלהלה לה איי יאי יאיי, לו לולולולולו בשאא בשאא בשאא, קח קח קחחחחח, בוצואו בוצוא פלשה בן טובו!!!!
בליבי אתן , בנשמתי אתן במעמקי כישופי העתיקים ביותר, מתנות יקרות מפז, ומאבנים יקרות.
מופלאות עם ידע עתיק של מכשושות אמיתיות. רואה אותנו לבושות בגדי מכשושות עם מטאטא טורבו, עפות ומכשפות ומכשפות ומכשפות כל דבר שנוגע בנו ושאנו נוגעות בו.
וזהו ועוד המון ולפני כמה חודשים חשבתי לבד וכבר יש אתכן.
מודה לכן ברבורות אצילות ומגעילות , יורקת ופולטת ומערבבת בסיר מזוהם יחד עם רגל של קרפדה רקובה.
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תמרי
תמרי אין עלייך בעולמות !!
ואני הבוקר פותחת עיינים וחושבת עלייך
וחושבת עלייך ועל אמא שלך
ועלי ועל אמא שלי
וחושבת איך יכול להיות שקמים ונופלים וקמים
בגלל… אמא
עדיין?
וחושבת בהקשר הזה גם על ההתמכרויות ( השד יודע למה?.)
והנה את כאן נוגעת במילותייך,
מעלה חיוך על פני (שמזמן לא עלה)
את בכל תפארתך המופלאה.
אני אוהבת אותך מאוד.
מרגישה את הרצף…. עד לכאן
בחיי
קרן.
נ.ב. זכרי את האהבה לבטון.
תמרי, אני פשוט אוהבת אותך!!!